בריאות הפין - כל השאלות, כל התשובות

הפין הוא איבר בעל שני תפקידים, הולכת השתן אל מחוץ לגוף והולכת נוזל הזרע שנפלט בעקבות אורגזמה (אביונה). שתי הפעולות מתבצעות באמצעות צינור השופכה העובר לאורכו, ושפתחו החיצוני נמצא בעטרת הפין.

הפין עשוי מרקמה ספוגית (הוא אינו רקמת שריר כך שאין טעם לנסות לאמן אותו), כלי דם ועצבים. זקפה נגרמת כאשר אדם חש ריגוש מיני ואז בעקבות מסר עצבי מתרחבים כלי הדם בפין, יותר דם זורם לפין באמצעות העורקים מאשר מנוקז ממנו באמצעות הוורידים. הדם ממלא את הרקמה הספוגית ובעקבות כך מתרחשת זקפה שמשמעותה התנפחות, התארכות והתקשות האבר. עם חלוף הזקפה העורקים שוב מוצרים.

לגבר יש מספר אירועי זקפה במהלך השינה

לגבר בריא יש בממוצע 3-5 אירועי זקפה במהלך שנת לילה מלאה, כשכול אירוע כזה אורך 25-30 דקות. אין זה נדיר שגבר יתעורר עם זקפה המכונה 'זקפת בוקר'. חוקרים סבורים שהזקפה במהלך השינה מופיעה בשלב ה- REM, הוא שלב החלומות שבו מתרחשות גם תנועות עיניים מהירות. זקפת לילה מעידה על תפקוד תקין של הפין.

הפין (בזקפה) עלול להישבר

אם הפין מכופף באופן אלים שעה שהוא בזקפה, הוא עלול להישבר. אמנם אין בו עצמות העלולות להישבר, אבל האזורים הספוגיים המתמלאים בדם במהלך הזקפה עלולים להתפקע והדם שבהם ידלוף לתוך הפין ויגרום לנפיחות מכאיבה מאד. שליש מהאירועים המדווחים נובעים ממצב בו בת הזוג נמצאת למעלה והשבר מתרחש כאשר הפין מחליק מהפות ובת הזוג נעה כלפי מטה תוך הטיה אלימה של הפין.

האם שתן יכול להתערבב עם נוזל זרע?

אין חשש שהשתן יתערבב עם נוזל הזרע שנפלט בעת אורגזמה, כיוון שאצל אדם בריא, בעת התרחשות אורגזמה ופליטת נוזל זרע, נחסמת דרכו של השתן בעזרת השריר 'הנועל' את שלפוחית השתן. עם זאת ייתכנו עקבות של נוזל זרע בשתן כאשר ההשתנה מתבצעת לאחר פליטת נוזל זרע וזה תקין לחלוטין.

יחד עם האמור, במצב המכונה 'שפיכה נסוגה' יהיה מתן השתן מלווה בנוזל זרע. במצב זה, במקום שנוזל הזרע יפלט החוצה בעת אורגזמה, הוא נע לאחור לעבר שלפוחית השתן ואז בעת הטלת שתן הוא יוצא עם השתן. הדבר נובע מתפקוד לקוי של השריר הסוגר את שלפוחית השתן והסיבה לכך יכולה לנבוע ממגוון גורמים לרבות טיפול תרופתי, פגיעה עצבית או פגיעה בשריר.

'שפיכה נסוגה' אינה מהווה בעיה עד שהגבר מעוניין בילדים, ואז הטיפול תלוי בגורם ובחומרת הפגיעה. מקרים קלים ניתנים לטיפול על ידי תרופות ובמקרים חמורים יותר יזדקק הגבר לסיוע של מומחה פריון שינקה מהשתן את הזרע ויבצע הפריה מלאכותית.

עקבות של נוזל זרע בעת מתן שתן שלא לאחר פליטה נובעים במקרים רבים מפרוסטטה מוגדלת, ולמצב זה מתלווה בדרך כלל צורך תכוף ודחוף לתת שתן, ללא יכולת לרוקן באופן מלא את שלפוחית השתן.

הגודל של הפין הוא דבר שמעסיק את מרבית הגברים, בהיותו סמל לגבריות

מהו גודל פין תקין?

הגודל של הפין הוא דבר שמעסיק את מרבית הגברים, בהיותו סמל לגבריות. למתבגרים לא הוגדר 'גודל תקין' כי כול אחד גדל בקצב שונה. אצל מבוגרים הגודל הממוצע בעת זקפה הוא 14-16 סנטימטרים. הנתונים מבוססים על סקירת מחקרים שנערכו מאז שנת 1942 ובחנו למעלה מ- 11,000 גברים, אותה ביצע פרופ' קבאן וויילי מאוניברסיטת שפילד בבריטניה.

בעת זקפה, פין קצר (במצב רפוי) מתארך הרבה יותר מפין ארוך. מחקרים הראו שפין קצר מתארך בממוצע ב- 86% בעוד שארוך מתארך בממוצע ב- 47% בלבד. פין יחשב לקצר באופן חריג רק כאשר אורכו בעת זקפה קטן מ- 7.6 סנטימטרים (3 אינטש).

למרות שגודלו של הפין הרפוי כמעט חסר משמעות, עדיין הנושא מטריד גברים רבים ומפרנס תעשייה שלימה המוכרת מתקנים מאריכי פין ומשאבות וואקום – הכול תוך הבטחה "להגדיל מהר אורך או הקף, או הכסף בחזרה". מסתבר שמרבית הגברים אומדים את גודל הפין שלהם פחות מגודלו האמיתי כי כשמביטים על הפין מלמעלה הוא נראה קטן מגודלו האמיתי, ואילו כשמביטים במקלחת או בשירותים ציבוריים מהצד על השכנים, נראה ששלהם 'גדול יותר'.

אין טעם למדוד את אורך הפין כשהוא רפוי כי הטמפרטורה החיצונית משפיעה רבות על אורכו - כשקר יותר הוא מתכווץ ובחום מתארך. למי שמעוניין למדוד, מומלץ לעשות זאת רק בעת זקפה, מבסיס הפין בצד של הבטן. נדגיש כי לאורך הפין אין כול השפעה על הפוריות כי זו תלויה באיכות הזרע ובתקינות דרכי הולכתו.

לדברי פרופ' וויילי כול המחקרים שביצע ואשר בחנו למעלה מ- 50,000 נשים וגברים באמצעות שאלון מקוון, הראו שלמרבית המכרעת של הנשים (85%) יש עניין זעום בלבד בגודל הפין והן מרוצות מגודל הפין של בן זוגן. למרבה הצער 45% מהגברים חפצו בפין גדול יותר ודאגה זו אפיינה דווקא גברים בעלי גודל תקין ופחות את אלו עם גודל מתחת לממוצע.

בנושא זה נעיר כי במרבית המקרים (כול עוד לא מדובר בפין בעל גודל קצר באופן חריג) איכות הסקס אינה מושפעת מגודל הפין אלא מלימוד העדפותיה של בת הזוג והתחשבות בהן, מגיוון תנוחות ובכלל מתקשורת בינזוגית. לפין ארוך אין כול יתרון כי מוקדי הגירוי של האישה באזור הפות הם הדגדגן ונקודת G שנמצאת בחלק העליון של תוך הנרתיק, סמוך לפתחו.

האם אפשר להגדיל את הפין?

במקרים רבים גודל הפין הנו נורמאלי לחלוטין והרצון להגדילו נובע מסיבות פסיכולוגיות. בנסיבות אלו כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולא לפנות לניתוח או לאמצעי אחר. לפני טיפול בגודל הפין כדאי לטפל בתפיסה העצמית הכוללת (כולל הגופנית) ובמרבית המכרעת של המקרים זה יעזור.

אם אתם מודאגים מגודל הפין התחילו בהסרת שיער הערווה וכבר תראו איבר גדול יותר. במקרים של משקל עודף כדאי להפחיתו כי בטן משתפלת לא גורמת לכם לראות את גודלו האמיתי של הפין. ככלל, פעילות גופנית (אירובית בעיקר) תיטען אתכם בחיוניות, תגרום לכם לחוש יותר מושכים ותסיר את הדאגה מגודל הפין.

כדאי להיזהר משפע ההצעות שאתרי אינטרנט רבים מציעים. מדובר בקרמים שמכילים בדרך כלל מינרלים, ויטמינים, צמחים ואף הורמונים - אין שום הוכחה מדעית לגבי יעילותם ובטיחותם וחלקם עלול להזיק. בדיקה שבצעו חוקרים מאוניברסיטת מרילנד בארה"ב מצאה בחלק לא מבוטל מהתכשירים עופרת, חומרי חיטוי, חיידקים וצואת בעלי חיים.

משאבות וואקום

משאבת הוואקום הוא התקן צינורי אליו מחוברת משאבת וואקום ידנית. ההתקן מולבש על הפין וכאשר נוצר וואקום על ידי הפעלת המשאבה הרי הוא מושך דם לפין וגורם בשל כך להתנפחותו.

למרות שלעיתים המשאבה מהווה כלי לטיפול בבעיות זקפה בטווח קצר (לפני קיום יחסי מין), הרי שימוש קבוע בה שלא לפני קיום יחסי מין עלול לפגוע ברקמות הפין ודווקא להוביל לבעיות זקפה. מעבר לכך, שימוש יומי בן מספר דקות במשאבת וואקום לא יגרום לשום שינוי בגודל הפין.

מתקני הארכה

מתקני הארכה למיניהם מותחים את הפין בעת שהוא רפוי. חלק מהמתקנים משלבים שימוש במשקולות ולגבי אלו אין שום הוכחה מדעית הנוגעת ליעילותם והשימוש בהם עלול לגרום לנזק בלתי הפיך לפין. לגבי השימוש במתקני מתיחה ללא משקולות דווחו הצלחות מסוימות, בעיקר במקרים של פין קטן במיוחד. לאחר שימוש בן 6 חודשים דווחה הארכה של 1-2 סנטימטרים. טיפול שכזה אסור לבצע ללא פיקוח רפואי ולא ברורה מידת השפעתו לטווח ארוך.

ניתוח להארכת הפין

הגדלה של אורך הפין מסיבות קוסמטיות אפשרית על ידי ניתוח. ניתוח זה אינו חף מסיכונים ובנוסף אין נתונים מדעיים אודות בטיחותו או שיעורי ההצלחה שלו. במהלך הניתוח מנתקים את הרצועות התומכות אשר גורמות לפין להזדקר כלפי מעלה בעת זקפה, ומשמעות הדבר היא שבעת זקפה הפין לא יזדקר כלפי מעלה והוא יפנה כלפי מטה. הניתוח אינו משפיע על אורך הפין בשעת זקפה.

מחקר משנת 2006 הצביע על כך שהניתוח הביא להארכה ממוצעת של 1.3 סנטימטרים, ורק 35% מהמנותחים היו שבעי רצון.

ניתוח להגדלת עובי הפין

ניתוח להגדלת עובי הפין מתבצע בדרך כלל על ידי הזרקת שומן הנלקח מרקמות של המנותח או על ידי השתלת סיליקון. הזרקת שומן עלולה לגרום להצטלקות ולפגיעה בצורת הפין. מעבר לכך, במשך הזמן השומן עלול להיספג והמצב ישוב לקדמותו. פורסמו מעט מאד נתונים אודות הסיכונים וההשפעה לטווח ארוך של ניתוחים אלו.

אמצעים אחרים (נמכרים ללא מרשם רופא) כוללים משאבות וואקום, מתקני הארכה, גלולות, תוספי מזון וקרמים. ישנן אך מעט הוכחות לגבי יעילותן של שיטות אלו. והשימוש באלו אינו חף מסיכון בריאותי.

מה עם זווית הפין בעת זקפה?

ישנה שונות גדולה בזווית הפין בעת זקפה. חלק מהפינים מזדקרים בזווית חדה כלפי מעלה ואחרים יזדקרו בזווית ישרה או אף עם נטייה מסוימת למטה, חלק ייטו מעט שמאלה או ימינה – ואין כאן שאלה של תקין או לא.

יחד עם זאת, נטייה מוגזמת של הפין לצד כלשהו בעת זקפה אשר מקשה על קיום יחסי מין או מסבה כאב, מצריכה ייעוץ רפואי. הדבר עלול להיגרם כתוצאה ממחלת פיירוני שגורמת לעקמת הפין.

התופעה מתרחשת בעיקר אצל גברים מעל גיל 40 וסימפטומים נוספים שלה עלולים לכלול אזור מעובה או רובד חריג (הצטלקות) על גוף הפין, כאב בעת זקפה והפחתת אורך או עובי. הטיפול יכול להיות תרופתי (אין עדיין הוכחות ליעילותו) או בעזרת גלי קול שפולט מכשיר אולטרא סאונד בתדר מסוים. ניתוח יישקל רק במקרים חמורים, לאחר 12 חודשים מהיווצרות הבעיה, כי המצב עשוי להשתפר מעצמו או בעזרת טיפול אחר.

אוננות היא תופעה נורמלית

אוננות לא תגרום לעיוורון, אי שפיות, אקנה או צימוח שיער והיא גם לא תפגע ביכולת ייצור הזרע. נכון שלאחר שפיכה ייקח זמן (תלוי בגיל) עד שתוכל להתבצע שפיכה נוספת. מדובר בפעולה נורמאלית לחלוטין שמעבר להנאה המופקת ממנה היא מלמדת אתכם ממה אתם נהנים יותר, דבר שכדאי להנחיל לבני הזוג. בעזרת אוננות ניתן גם ללמוד כיצד לשלוט טוב יותר באורגזמה. אף אוננות הדדית בין בני זוג היא נורמאלית ועשויה לסייע להגברת ההנאה ההדדית והבנת הצרכים של בני הזוג.

באוננות אין כול סיכון בריאותי, כול עוד לא גורמים לגירוי עורי בשל ביצועה ללא חומרי סיכה, או שימוש בחומרי סיכה הגורמים לרגישות עורית (מבושמים). בהחלט מומלץ להשתמש בחומרי סיכה שיועדו למטרה זו (K-Y וחומרים דומים). מעבר לכך, אין אוננות יתר - הבעיות היחידות שעלולות להתלוות לאוננות תכופה בפרק זמן קצר הן גירוי עורי, רגישות של הפין, או נפיחות קלה שתחלוף בתוך יום או יומיים.

בעיות זקפה

לדברי ד"ר ג'ון טומלינסון, מהאגודה הבריטית לחקר בעיות המין, הסטטיסטיקה מצביעה על כך שאחד מכול עשרה גברים חווה בעיית זקפה. אצל בני 20-40 מדובר על 7-8%, אצל בני 40-50 11%, מעל גיל 60 מדובר על 40% ומעל גיל 70 מדובר על למעלה ממחצית הגברים.

בעיית זקפה מוגדרת כמצב בו הגבר מתקשה להגיע לזקפה או לשמור אותה. ברור שמרבית הגברים חווים מידי פעם בעיית זקפה והדבר אינו נחשב לבעיה. המצב ייחשב לבעיה רק אם מדובר בתופעה החוזרת לעיתים קרובות ומעיבה על היחסים בין בני זוג.

במקרים מסוימים אין לגבר בעיה של ממש, אולם הוא מעוניין 'לתפקד טוב יותר' ולכן פונה לשימוש בגלולות מגבירות זקפה. יש להדגיש כי גלולות אלו (דוגמת סיאליס, ויאגרה ולוויטרה) הן תרופות מרשם לכול דבר ועניין וחייבים להיוועץ ברופא שחשוף לתיק הרפואי שלכם בטרם יאשר את נטילתן וירשום מרשם.

מה גורם?

חלק מהגורמים לבעיית זקפה הם פסיכולוגיים לחלוטין וחלקם גופניים.

הגורמים הפסיכולוגיים נפוצים יותר בקרב צעירים ובמרבית המקרים הם חולפים גם ללא טיפול. יחד עם זאת בהחלט מומלץ לפנות לטיפול אצל מטפל מוסמך (רופא סקסולוג עדיף). הסיבות הפסיכולוגיות לבעיית זקפה יכולות לכלול חרדת ביצוע (בעיקר אצל צעירים), דאגות עבודה, כסף, משפחה ואף סקס משעמם.

מצבים גופניים המשפיעים על איכות הזקפה יכולים לכלול מחלות לב, סוכרת, לחץ דם גבוה, כולסטרול גבוה ורמה נמוכה של ההורמון טסטוסטרון (במקרים רבים רמת ההורמון יורדת עם עליית הגיל). אלו שחווים רמה נמוכה של טסטוסטרון יחושו גם סימפטומים של עייפות, כושר גופני ירוד ואיבוד עניין במין.

תרופות מרשם מסוימות עלולות לגרום לאובדן יכולת הזקפה או להפחית משמעותית את עוצמתה. בין אלו נזכיר תרופות המשתייכות למשפחת חוסמי-בטא שמוצאות שימוש בהורדת לחץ דם גבוה, נוגדי דיכאון, תרופות נוגדות פסיכוזה ותרופות נוגדות פרכוסים.

לבעיות זקפה גורמת גם צריכת אלכוהול מוגזמת, שימוש בסמים קלים (חשיש, קנאביס), שימוש בסמים כבדים דוגמת קוקאין ועישון (הניקוטין משפיע על אספקת הדם לפין, דבר שחיוני לשם היווצרות זקפה).

הטיפול בבעיית זקפה מתחיל בשינוי אורח החיים

מה ניתן לעשות?

הטיפול בבעיית זקפה מתחיל בשינוי אורח החיים. מדובר על הפסקת עישון או לפחות צמצום ניכר של העישון, הפחתת צריכת האלכוהול, הימנעות מסמים והגברת הפעילות הגופנית האירובית. לעיתים יחלפו מספר חודשים עד שהשינוי באורח החיים יניב השפעות חיוביות.

מחקרים מסוימים מראים שאימון שרירי רצפת האגן עשויים לסייע לשיפור הזקפה. אלו תרגילים של 'כאילו עצירת שתן' וכיווץ פי הטבעת בו זמנית. את התרגילים יש לבצע מספר פעמים ביום.

במקביל לשינוי באורח החיים מומלץ לפנות לרופא המשפחה או לרופא סקסולוג כדי שיאבחן את הסיבות, לרבות על ידי בדיקות דם. לעיתים בעיית זקפה עלולה להעיד על בעיות ראשוניות אחרות לרבות כולסטרול גבוה, סוכרת או לחץ דם גבוה וטיפול בבעיה הראשונית עשוי לפתור את בעיית הזקפה. איזון סוכרת לא מאוזנת או איזון לחץ הדם עשוי בהחלט להועיל כאשר זו הבעיה.

במקרה שמסתבר שתרופות שנוטל אדם עלולות להיות הגורם לבעיה (נוגדי דיכאון, תרופות להורדת לחץ דם) אזי ייתכן שהרופא יוכל להתאים תרופות שונות.

רמה נמוכה של טסטוסטרון (מתגלה בבדיקת דם ייחודית) ניתנת לפיתרון על ידי מתן הורמון חליפי במשולב עם גלולות מגבירות זקפה, דוגמת ויאגרה, סיאליס ולוויטרה.

כאשר נטילת הגלולות לא מניבה את התוצאה המבוקשת ייתכן שמתן הורמון סינטטי (אלפרוסטדיל) המסייע להגברת זרימת הדם לפין תעזור. ההורמון ניתן כזריקה לפין (הזרקה עצמית) או באמצעות כדור זעיר המוחדר על ידי הגבר לצינורית השופכה. השימוש באמצעים אלו מייצר זקפה בתוך חמש עד 15 דקות ומשכה תלוי במקרה ובמינון.

במקרים רבים של בעיית זקפה נטילת גלולות המשפרות את איכות הזקפה (סיאליס, ויאגרה או לוויטרה) במינון שיקבע הרופא, תפתור את הבעיה. כאשר לאחר שימוש בגלולה לא מושג השיפור הרצוי ימליץ הרופא על ביצוע בדיקת דם לאיתור מקור הבעיה.

כאשר כשלו כול הדרכים שהזכרנו לשיפור הזקפה, או במקרה של פציעה באזור המפשעה, או במקרה של בעיה אנטומית (בעיית מבנה) יישקל ניתוח. יחד עם זאת נעיר כי הניתוחים לטיפול בבעיית זקפה שמתבצעים באמצעות טיפול בכלי הדם אינם מומלצים כיום כיוון שהסתבר שבטווח הארוך הם אינם מניבים את התוצאה המקווה.

ניתוח שבמהלכו משתילים שתל בפין הוא אפשרות, אולם מדובר בניתוח שאינו מבוצע בכול מקום בעולם ואינו חף מסיכונים.

גלולות להגברת איכות הזקפה

הגלולות הללו מגבירות את זרימת הדם לפין רק בעת ריגוש מיני ועל ידי כך מאפשרות לשפר את איכות הזקפה (הארכת הפין, עיבויו והתקשותו). שלושת הגלולות העיקריות המשווקות בישראל במינונים שונים הן סיאליס, ויאגרה ולוויטרה. מעבר לכך שהרופא יתאים את הגלולה ומינונה לפי המקרה שלפניו, נציין שההשפעה של ויאגרה ושל לוויטרה אורכת עד כ-8 שעות ואילו זו של סיאליס עד כ- 36 שעות.

מימין לשמאל: ויאגרה, סיאליס ולוויטרה. חובה להתייעץ עם רופא לפני השימוש

הנחיות כלליות

• יש ליטול את הגלולה לפחות 30-60 דקות לפני שנדרשת השפעתה, וכאשר היא ניטלת עם האוכל יידרש פרק זמן ארוך יותר.
• ניתן לאכול שעה לאחר נטילת הגלולה ללא חשש מעיכוב פעולתה.
• אין ליטול יותר מגלולה אחת במהלך יממה.
• קיימים מינונים מופחתים של סיאליס (2.5 מיליגרם ו- 5 מיליגרם) הניטלים על בסיס יומי ואז יש ליטול את הגלולה מידי יום בערך באותה שעה.
• הגלולות לשיפור הזקפה אינן מיועדות לשימוש על ידי צעירים מתחת לגיל 18 ועל ידי אנשים אשר אלרגיים לאחד ממרכיבי הגלולה. ישנם מצבים רפואיים נוספים המונעים נטילת גלולה לשיפור הזקפה.
• לגלולות עלולות להיות תגובות עם תרופות שנוטל אדם כלשהו, ולפיכך הרופא המאשר את נטילת הגלולות חייב להיות מודע לתיק הרפואי שלו.
• לכול גלולה עלולות להיות תופעות לוואי (במרבית המקרים הן שוליות ותחלופנה עם הזמן) אולם בכול מקרה כזה יש לחדול מנטילה ולהיוועץ ברופא המטפל.

סיאליס

סיאליס משווקת בארבעה מינונים, 2.5 מיליגרם, 5 מיליגרם, 10 מיליגרם ו-20 מיליגרם.

התאמת המינון מתבצעת בהתאם למקרה, כאשר בעיקרון שני המינונים הגבוהים מיועדים לאדם הסובל מהפרעות זקפה שאינו מקיים יחסי מין סדירים, אלא מפעם לפעם. השפעת התרופה במשך 36 שעות בימים שהוא עתיד לקיים יחסי מין תאפשר לו פעילות מינית נטולת דאגות. במידת הצורך ניתן ליטול כדור נוסף בחלוף 36 שעות מהנטילה הקודמת.

למינון הגבוה יותר עלולות להתלוות יותר תופעות לוואי מאשר למינון הנמוך של 10 מיליגרם ולכן מומלץ להיוועץ ברופא באשר לאפשרות להתחיל במינון נמוך יותר ולבחון את השפעתו.

המינונים של 2.5 מיליגרם ושל 5 מיליגרם מקובלים לשם טיפול במקרים של אנשים המעוניינים לשפר את איכות הזקפה אשר מקיימים יחסי מין סדירים, או במקרים של 'חרדת ביצוע' (אופיינית לגברים צעירים).

מדובר בכדור הניטל באופן יומי בשעה קבועה ובמרבית המקרים השפעתו ניכרת רק לאחר חמישה ימי נטילה רצופים. מינונים אלו עשויים להתאים גם למקרה שהגבר נוטל תרופות להורדת לחץ דם גבוה (תרופות אלו עלולות לגרום לבעיות זקפה).

במקרים רבים, לאחר תקופת נטילה, ימליץ הרופא על הפחתת מינון, למשל מעבר מנטילת כדור של 5 מיליגרם לנטילת כדור של 2.5 מיליגרם, וייתכן שכעבור תקופה, לאחר שהמטופל השיג שליטה טובה על איכות הזקפה (לרבות בעזרת שינויי באורח החיים), ימליץ על הפסקת השימוש.

אזהרות ותופעות לוואי

• לסיאליס עלולה להיות תגובה לא רצויה עם אלכוהול, בעיקר כאשר צורכים כמות רבה ממנו (ככלל, צריכת אלכוהול מפחיתה את איכות הזקפה).
• מיץ אשכוליות מגדיל את ריכוז החומר הפעיל של התרופה בדם (לא רצוי).
• למעלה מ-1% מהמשתמשים אך פחות מ- 10% מהם יחוו כאבי גב, אף סתום, הסמקה או כאבי ראש. במקרים נדירים יותר תתכן האצת פעימות הלב, תחושת סחרחורת, הזעה ועוד.
• במקרים מסוימים התרופה יכולה להפחית את פריון הגבר מאחר שעלולה להשפיע על ייצור הזרע.

ויאגרה

ויאגרה, שהיא הוותיקה מבין התרופות לשיפור הזקפה, משווקת בשלושה מינונים, 25 מיליגרם, 50 מיליגרם ו- 100 מיליגרם. לכול מינון כזה יש גם חלופה נטולת סוכר.

התאמת המינון מתבצעת בהתאם למקרה. נוטלים את הגלולה כשעה לפני הפעילות המינית המתוכננת והשפעתה אורכת עד כ- 8 שעות. היא מתאימה בעיקר לאדם הסובל מהפרעות זקפה שאינו מקיים יחסי מין סדירים, אלא מפעם לפעם.

אזהרות ותופעות לוואי

• לוויאגרה עלולה להיות תגובה לא רצויה עם אלכוהול, בעיקר כאשר צורכים כמות רבה ממנו (ככלל, צריכת אלכוהול מפחיתה את איכות הזקפה).
• מיץ אשכוליות מגדיל את ריכוז החומר הפעיל של התרופה בדם (לא רצוי).
• ייתכן שהלוקים בבעיות לב וזרימת דם, או בעיות בתפקוד הכבד, או בעיות כלייה לא יוכלו ליטול גלולה זו.
• לפחות 10% מהמשתמשים יחוו כאבי ראש ולמעלה מ-1% מהם אך פחות מ- 10% יחוו אף סתום, בעיות בעיניים (כולל בייצור הדמעות), עיוורון צבעים, תחושת סחרחורת, הסמקה או הפרעות עיכול.

לויטרה

לויטרה משווקת בשלושה מינונים, 5 מיליגרם, 10 מיליגרם ו- 20 מיליגרם.

התאמת המינון מתבצעת בהתאם למקרה. נוטלים את הגלולה כשעה לפני הפעילות המינית המתוכננת והשפעתה אורכת עד כ- 8 שעות. היא מתאימה בעיקר לאדם הסובל מהפרעות זקפה שאינו מקיים יחסי מין סדירים, אלא מפעם לפעם.

אזהרות ותופעות לוואי

• ללויטרה עלולה להיות תגובה לא רצויה עם אלכוהול, בעיקר כאשר צורכים כמות רבה ממנו (ככלל, צריכת אלכוהול מפחיתה את איכות הזקפה).
• מיץ אשכוליות מגדיל את ריכוז החומר הפעיל של התרופה בדם (לא רצוי).
• לפחות 10% מהמשתמשים יחוו כאבי ראש ולמעלה מ-1% מהם אך פחות מ- 10% יחוו אף סתום, תחושת סחרחורת, הסמקה או בעיות עיכול.

שפיכה מוקדמת

שפיכה מוקדמת מתרחשת כאשר גבר מגיע לאורגזמה (אביונה) מוקדם מהעיתוי שהוא רוצה. התופעה מהווה בעיה רק אם הדבר מטריד את בני הזוג.

במרבית המקרים שפיכה מוקדמת נובעת מריגוש יתר. ריגוש שכזה יכול לנבוע ממספר גורמים:

• מפגש מיני עם בת זוג חדשה.
• לא קוימו יחסי מין במשך תקופה מסוימת.
• רגישות יתר של מערכת העצבים המקומית בפין.

שפיכה מוקדמת יכולה גם להיקשר לחרדת ביצוע, לדיכאון, לבעיות בין בני זוג וללחץ.

סקסולוג עשוי לסייע בפתרון הבעיה, לרבות על ידי הקניית שיטות להשהיית האורגזמה, עם או בלי עזרת בת הזוג.

מה ניתן לעשות?

זקפה שנייה- לאחר שאירעה שפיכה מוקדמת והושגה זקפה נוספת, האורגזמה הבאה תתרחש רק לאחר הרבה יותר זמן. ייתכן שלשם השגת זקפה נוספת תידרש השהיית זמן ואף עלייה בדרגת הגירוי, כי עם עליית הגיל יחלוף יותר זמן עד להשגת זקפה שנייה.

קרם השהייה - שימוש בקרם אשר בעקבות מריחתו על הפין מושגת הקהיית התחושה, למשל אמלה. הקרמים הללו נמכרים ללא מרשם בבתי המרקחת. יש למרוח את הקרם כשעה לפני הפעילות המינית ולשים עליו ניילון נצמד שיוסר לאחר כשעה. לחילופין ניתן לנסות להשתמש בקונדום.

לחיצה – אחד מבני הזוג יכול ללחוץ על נקודה מסוימת בבסיס הפין (מאחור, מתחת לשק האשכים) כדי למנוע את התרחשות האורגזמה. ניתן לתרגל את השיטה גם אגב אוננות.

תרופות - תרופות נוגדות דיכאון מסוימות עשויות להאט הגעה לאורגזמה. מדובר בתרופות הנמנות על משפחת SSRIs והשימוש בהן יומלץ רק כאשר שיטות אחרות כשלו.

פסיכותרפיה (כולל שימוש בשירותי סקסולוג) – הטיפול עשוי לסייע על ידי הקניית שיטות להשגת רוגע בעת קיום מגע מיני או בעזרת חקר הבעיות בזוגיות.

החירור הנפוץ יותר של איבר המין הגברי מכונה פרינס אלברט. למרות ייחוס שמו לבעלה של ויקטוריה מלכת אנגליה במאה ה- 19, הרי המקור המדויק אינו ידוע. מדובר בחירור מתחת לקדמת בסיס העטרה, לכיוון צינור השופכה. סברה מקובלת היא שלפרינס אלברט יש השפעה על הגברת התענוג המיני אצל שני בני הזוג.

מרבית הגברים יאלצו לעבור למתן שתן בישיבה בעקבות ביצוע הפירסינג, כיוון שהשתן יזרום על פני העגיל ובעמידה ירטיב את המכנסיים. אין חשש שהשתן ידלוף דרך החירור.

יש לבחור עגיל חלק לחלוטין, רק ממתכת אצילה (או מתכת כירורגית), בקוטר שאינו קטן מידי (עלול ללחוץ על העטרה בעת זקפה) וכן בעל עובי שלא יפחת מ- 2.4 מ"מ, כדי לא להסתכן בקריעת הרקמה כתוצאה מפעילות מינית. מסיבה זו מומלץ להעלות את עובי העגיל לאחר תקופת ההחלמה ל-3.2 מ"מ.

ראוי להקפיד על חירור שאינו פוגע בעצב העובר במרכז קדמת הפין. בעניין זה יש יתרון לגברים נימולים, שכן אפשרות המרכוז של החירור מוגבלת לנימולים בלבד. ההחלמה של המקום מהירה יחסית בגלל אופי הרקמה. במשך הימים הראשונים שלאחר הפירסינג האזור עלול לדמם מעט.

בעת ההחלמה יש ללבוש תחתונים שאינם צמודים ולהחליפם לעיתים תכופות. מומלץ להימנע מלבישת ביגוד צמוד כדי שלא ילחץ על הפירסינג ויקשה על תהליך ההחלמה. במהלך תקופת ההחלמה המקום עלול להפריש ועל כן יש להחליף לפחות פעם ביום את הבגד שבא המגע ישיר עם האזור המנוקב. כמו כן אין להיכנס לבריכה או לים ואין לקיים יחסי מין ללא קונדום.

ככלל, בשום מצב, גם לאחר תקופת ההחלמה, אין לקיים מגע אנאלי לא מוגן כאשר יש פרינס אלברט.

תקופת ההחלמה של 'פרינס אלברט' היא 4 שבועות עד חודשיים, ואילו זו של עגיל בבסיס שק האשכים או לאורך הפין עצמו תעמוד על 6 שבועות עד 3 חודשים ואף יותר, וזו של עגיל בקצה העטרה 3-9 חודשים. בכול מקרה של אדמומיות או נפיחות לאחר תקופת ההחלמה יש להסיר באופן מידי את העגיל ולטפל בדלקת.

למי שמודאג נספר שהסבירות שגלאי המתכות בשדה התעופה יצפצף נמוכה מאד.

הנסיך אלברט. המקור המדוייק לשם אינו ידוע

לרחוץ בכול יום

רחיצה יומית של הפין, שק האשכים והשטח שבין שק האשכים ופי הטבעת מומלצת ביותר. ההמלצה מתבקשת לאור מזג האוויר החם והלח השורר בישראל, ובמיוחד כאשר שיער הערווה לא קוצץ או לא הוסר.

הצירוף של זיעה ושיער באזור הפין ושק האשכים (בפרט בסיס הפין) הוא מקור ליצירת ריחות רעים הנובעים מהפרשות של חיידקים הנוטים להתרבות שם, כמו אלו הנוצרים מתחת לבתי השחי. התחתונים שסוגרים על האזור במרבית שעות היום מעצימים את הבעיה.

גברים שאינם נימולים צריכים לרחוץ היטב בעזרת מים חמים וסבון עדין שאינו מבושם (כדי למנוע גירוי עורי) גם מתחת לערלה, תוך משיכתה לאחור. אי רחיצה עלולה לגרום לריחות רעים, אדמומיות ונפיחות בשל התפתחות חיידקים במקום, והזיהום החיידקי אף עלול לעבור לבני הזוג אגב מגע מיני. במקרה של גבר שאינו נימול לא מומלץ שימוש בטלק לאחר הרחצה.

רחיצה יומית של הפין ושק האשכים מומלצת ביותר

קונדומים

שימוש בקונדום עשוי למנוע את מרבית המחלות המועברות במגע מיני. כאשר אדם מקיים יחסי מין עם יותר מבן או בת זוג אחת, או חווה יחסי מין מזדמנים, כדאי שישתמש בקונדום ולא ייקח סיכון מיותר שעלול להיות מקור לבעיות מסכנות חיים.

גם כאשר מדובר בבחורה מדהימה שאך נוצר הקשר עימה, או באישה שאתם בטוחים שמגע מיני איתה לא טומן בחובו כול סיכון, עדיין אינכם מכירים את התיק הרפואי שלה ואף ייתכן שהיא אינה מודעת לכך שנושאת מחלה כלשהיא.

השימוש בקונדום חשוב במיוחד כאשר מדובר על מגע מיני אנאלי. בפי הטבעת ובחלחולת (רקטום) מסתתרת אוכלוסייה גדולה של חיידקים מסכני חיים, גם לאחר שאזור זה נשטף.

רשימת המחלות העלולות לעבור במגע מיני ארוכה והיא כוללת כלמידיה, הרפס, יבלות קונדילומה, זיבה, סיפיליס ואיידס.

סימפטומים של מחלות

גירוי עורי באזור הערווה – נקודות אדומות מגרדות באזור השעיר של הערווה עלולות להעיד על הדבקה בכיני ערווה. לעיתים ניתן להבחין בביצי כינים (זו רק קליפת הביצה) שייראו כנקודות קטנות לבנות, הצמודות לבסיס השערות.

הטיפול הנו בעזרת תרופות מדבירות כינים (קרם או שמפו) אשר ניתן לרכוש בבתי המרקחת גם ללא מרשם רופא. יש לחזור על הטיפול לאחר 3-7 ימים בהתאם לתכשיר. הכינים עלולות לעבור לבן או בת הזוג, כך שכדאי שגם הם ייבדקו ומומלץ מאד לכבס את הבגדים, המצעים והמגבות בהם השתמשתם בחום העולה על 50 מעלות. אגב, כאשר אין שיער ערווה אין לכינים היכן לקנן.

בועיות ליד עטרת הפין (על גוף הפין) – בועיות אדמדמות מכאיבות עלולות להעיד על הדבקה בהרפס גניטאלי, שהוא נגיף המועבר במגע מיני. למרות שאי אפשר להיפטר מהנגיף עדיין ניתן לשלוט בזיהום בעזרת תרופות נגדו, כגון אציקלוביר או פאמציקלוביר. עד לחלוף כל השלפוחיות והכיבים מומלץ להימנע מקיום יחסי מין.

נקודות לבנבנות קשות על גוף הפין – מדובר ביבלות נגיפיות (ויראליות) בשם מולוסקום קונטגיוזום, שהן בדרך כלל בקוטר 2-6 מילימטרים, עם גומה זעירה במרכזן. היבלות שהתפקעותן תגרום להפרשת נוזל לבן-צהבהב אינן מסבות כאב והן יכולות להופיע בצברים.

בדרך כלל היבלות תחלופנה מעצמן אולם ניתן גם לטפל במצב באמצעות צריבה בחנקן נוזלי (אצל רופא עור). הנגיף המחולל את היבלות עלול להתפשט לאזורים אחרים בגוף בעקבות נגיעה בפין ולאחר מכן נגיעה באותן אצבעות באזור אחר.

הפרשה מהפין וצריבה בעת מתן שתן - הפרשה (שאינה נוזל זרע) סמיכה לבנבנה, צהבהבה, או ירקרקה, וכן כאב בעת מתן שתן, עלולים להיות סימפטומים של זיבה או של כלמידיה - שתי המחלות הללו מועברות במגע מיני ללא קונדום. הטיפול המקובל הוא אנטיביוטי וכל עוד מופיעים הסימפטומים אין לקיים יחסי מין. אי טיפול עלול להוביל לבעיות חמורות כולל אי פריון.

גרד חמור באזור הערווה – גרד כזה מסביב לפין ולשק האשכים המחמיר בלילה כשטמפרטורת הגוף עולה, יכול להיות סימן לסקביאס, גרדת הנגרמת על ידי קרדית טפילית. חרקי הסקביאס מעדיפים אזורים חמים ועתירי קפלים בעור. נקבת הקרדית חודרת לתוך העור, חופרת תעלות ומטילה שם ביצים.

המחלה מועברת אגב מגע עם האזור הנגוע. אף כי אין מדובר בבעיה בריאותית קשה כדאי לטפל בה בהקדם. הטיפול כולל שימוש בקרם או משחה שהם תרופות מרשם.

גידול בשרני קטן על גבי הפין (יבלת מסוג קונדילומה) - גידול בשרני המופיע כיבלת בודדת או כצבר דמוי כרובית זעירה, יכול להיות יבלת שמקורה בנגיף ממשפחת הפפילומה. הנגיף מועבר בעת מגע מיני לא מוגן. בדרך כלל היבלות לא תכאבנה, אולם הן ייצרו תחושת גרד בייחוד כאשר מופיעות ליד פתח הישבן (פי הטבעת). הטיפול הוא בהתאם לסימפטומים ויכול לכלול קרמים שהם תרופת מרשם או צריבת היבלת על ידי רופא עור.

חיסון בגיל צעיר נגד נגיף הפפילומה ימנע את ההדבקה ואת הסיכונים הבריאותיים המהותיים אשר מתלווים להדבקה.

אם אובחנו יבלות באברי המין מומלץ להימנע מקיום יחסי מין, לרבות מין אוראלי או אנאלי, כדי למנוע את העברת הזיהום לבן או לבת הזוג. יש להמתין עד להיעלמות היבלות, אם כי תיתכן הדבקה גם לאחר מכן.

דלקת בעטרת הפין – הסימפטומים של דלקת כזו המכונה בלאניטיס הם נפיחות, אדמומיות ותחושת צריבה וכאב. הדלקת יכולה לנבוע מזיהום פטרייתי, מפסוריאזיס, אקזמה, זיהום חיידקי, היגיינה לקויה או מין לא מוגן.

הדלקת נפוצה בעיקר בקרב גברים שלא נימולו. הטיפול כולל שמירת היגיינה טובה לרבות רחיצה יומית בסבון עדין שאינו מבושם, ובמקרים של דלקת חמורה שימוש בקרם שהנו תרופת מרשם.

עקמת הפין – עקמת חמורה של פין בעת זקפה, אשר מסבה כאב בעת מגע מיני עלולה להיות סימפטום למחלת פיירוני. מחלה זו הגורמת למידות שונות של עקמת הפין בעת זקפה נפוצה בעיקר בקרב גברים מעל גיל 40. סימפטומים נוספים של מחלת פיירוני יכולים לכלול אזור מעובה או רובד חריג (הצטלקות) על גוף הפין, כאב בעת זקפה, הפחתת אורך או עובי הפין.

הטיפול יכול להיות תרופתי (אין עדיין הוכחות ליעילותו) או בעזרת טיפול בגלי קול בתדר מסוים על ידי שימוש במכשיר אולטרא סאונד. במקרים חמורים יישקל ניתוח.