יין ובריאות: מיתוס ומציאות

עדכון אחרון 19.08.20

יוליה אבידור, דיאטנית במכון הסוכרת של מכבי בפתח תקווה

יין ובריאות: מיתוס ומציאות

* הבהרה: כל האמור בכתבה זו תקף לבוגרים (מעל גיל 18) ולבוגרות שאינן בהריון ואינן בשלב תכנון הריון

מהי הכמות המומלצת?

מחקרים מראים שאם צורכים יין בכמות של 1-2 כוסות ליום, המוניטין שלו כמשקה בריא מוצדק.

 

הכוונה לכוס של 120 מ"ל. אישה יכולה לשתות כוס אחת ביום, וגבר - 2 כוסות, בתנאי שזה המשקה האלכוהולי היחידי שצרך באותו יום.

הפרדוקס הצרפתי

כיום ידוע כי הכולסטרול ה"טוב" (HDL) מועיל בהגנה מפני מחלות לב וכלי דם, ואילו הכולסטרול ה"רע" (LDL) מהווה גורם סיכון למחלות אלו. להתמודדות עם פגעי ה-LDL צורכים חומרים טבעיים הנקראים נוגדי חימצון (אנטיאוקסידנטים).

 

חומרים אלו מצויים בצמחים שונים, כולל בענבים. זני הענבים עתירים בחומרים נוגדי חימצון ממשפחת

 

כיום מודע כמעט כול אחד לכך שהכולסטרול ה"טוב" (HDL) מועיל בהגנה מפני מחלות דם וכלי לב ואילו הכולסטרול ה"רע" (LDL) גורם נזק לכלי הדם, כאשר הוא במצב מחומצן. קליפת הענב עתירה בחומרים נוגדי חימצון ממשפחה הפלבונואידים (flavonoids). הם מצויים בשיעור גבוה יותר בזנים שגדלו באזורים גבוהים שבהם האקלים חם וקרינת השמש חזקה.

 

קיום נוגדי החימצון בענבים וביין התגלה בתחילת שנות ה-80 של המאה שעברה, בעקבות מחקר סטטיסטי שהראה כי שיעור מחלות הלב וכלי הדם בקרב צרפתים נמום בהשוואה לאוכלוסיות אחרות.

 

פרסום התופעה תחת הכותרת "הפרדוקס הצרפתי" הוביל לשורה של מחקרים שניסו להסבירה באופן מעשי, ולמעשה הביא לגילוי הקשר שבין נוגדי החימצון למניעת מחלות לב וכלי דם. גילוי זה הביא לעלייה בצריכה של יין אדום וולשינוי הרגלי שתייה בקרב אוהבי יין לבן.

 

כוס יין

 

כמעט 3 עשורים חלפו מפרסום הפרדוקס הצרפתי ומאז, באורח בלתי נמנע, הציבו מחקרים רבים סימני שאלה מעליו. הספקנים טענו שניתן היה לזקוף את בריאות הצרפתים למצרכים אחרים הרווחים בצרפת כמו עגבניות ושמן זית, לא פחות מאשר ליין האדום. הם טענו גם שהמחקר הסטטיסטי מיהר להסיק מסקנות תוך התעלמות מדרך רישום סיבות מקרי המוות בצרפת שיש בה להטות את התוצאות.

 

יש לזכור שמסקנות הפרדוקס הצרפתי נבנו על בסיס מחקר סטטיסטי הניתן לפרשנות זו או אחרת, אולם עדיין מחקרים מדעיים רבים הראו שצריכת כמויות קטנות של אלכוהול בריאה ללב, ובכמויות אלו האלכוהול מעלה את רמות ה-HDL, מפחית את היווצרותם של קרישי דם ומסייע במניעת נזקי ה-LDL לכלי הדם. הטענה שהאלכוהול המצוי ביין בריא יותר מזה המצוי בשיכרים וכהילים מעולם לא הוכחה.

 

מרבית חברי הקהילה המדעית אינם חולקים על כך שצריכתם של נוגדי- חימצון בריאה, אך עם זאת מוסכם שמינון אלכוהול הנובע משתייה של יותר מ-2 כוסות יין ביום לגבר וכוס אחת לאישה מזיק לבריאות יותר מאשר מועיל.

 

טרם נענתה באופן מוחלט השאלה אם יש לנוגדי החמצון הנמצאים בכמות יין קטנה שכזו, עד כ-300 מיליליטר ביום שהיא הכמות המרבית המומלצת, השפעה של ממש, או שמא מדובר בכמות שהשפעתה זניחה. לעומת זאת, ברור לחלוטין שצריכת אלכוהול מופרזת מגדילה את הסיכון ליתר לחץ דם, רמות גבוהות של טריגליצרידים, נזק לכבד, השמנת יתר ולנזקים הנגרמים כתוצאה מתאונות שאירעו במצב של שכרות.

האם יין אדום עשוי לעכב תופעות זיקנה?

מחקרים רבים עסקו בהרזווראטרול (Resveratrol), נוגד-חמצון המצוי ביין. החומר מצוי גם בבוטנים, באוכמניות ובחמוציות. חוקרים השוקדים על פיתוח תרופות, סבורים שהפוטנציאל של הרזווראטרול בהגנת הלב ובעיכוב תופעות זיקנה ורבים מתחלואיה הקלאסיים, גדול בהרבה מזה של הפלבונואידים.

 

התקוות של החוקרים הן שתרופות מבוססות רזווראטרול יניעו לפעולה את מנגנוני ההגנה הגנטיים - הרדומים בדרך כלל - של הגוף, ובכך תושג פעולה הנוגדת את הזיקנה ותחלואיה. אם תתממש ההבטחה הגלומה בחומר, התרופות הללו עשויות למנוע מחלות כאלצהיימר וסוכרת.

 

במסגרת נוסיים ראשונים בבני אדם דווח שבמקרה מסוים סייע מתן רזווראטרול למטופלי סוכרת בהפחתת רמות הגלוקוז. ואולם, מחקרים מצאו שכדי לספוח לגוף האדם מהיין האדום את כמויות הרזווראטרול שעשויות אולי להיות בעלות השפעה, צריך לשתות כמה וכמה בקבוקי יין ביום.

לסיכום,

שתיית כוס או שתיים של יין אדום מדי יום בריאה בעיקר בשל השפעות הפלבונואידים והאלכוהול. חששם של רופאים מפני הפרזה בצריכת אלהוהול גורם להם לנקוט משנה זהירות בעת המלצה על צריכת אלכוהול ויינות בפרט. הרזווראטרול, גם אם מינונו ביין אדום נמוך מכדי להשפיע, ודאי שאינו מזיק.

לחיים!