מהו אוטיזם?
מהו אוטיזם?
אוטיזם היא הפרעה נוירולוגית התפתחותית הבאה לידי ביטוי בשני תחומים עיקריים:
- תקשורת חברתית ואינטראקציה הדדית
- התנהגות ותחומי עניין חזרתיים ומצומצמים
על אף שילדים ובוגרים עם אוטיזם יש מכלול קשיים בתחום תקשורת, חברה, דמיון או גמישות המחשבה, קיימת שונות בדרגת החומרה והתפקוד העתידי ולכן האבחנה מכוונת לקשת מצבים הנקראים "לקות על הרצף האוטיסטי"- Autistic Spectrum Disorder (ASD ).
בהתאם לספר האבחנות של אגודת הפסיכיאטרים האמריקאית (DSM 5 ), הקטגוריות שהיו בעבר ,PDD ,PDD NOS אוטיזם, אספרגר, תסמונת רט, מבוטלות וכל הילדים נמצאים ברצף האוטיסטי ברמות תפקוד שונות.
האבחנה נעשית על ידי חוות דעת משולבת של רופאים מתחומי נוירולוגיה והתפתחות הילד או פסיכיאטריה עם פסיכולוגים התפתחותיים או קליניים.
עד כה, לא נמצאה תרופה לאוטיזם, אולם מגוון רחב של טיפולים ממקצועות הבריאות והפסיכולוגיה יכול לקדם משמעותית את התפתחות הילדים בעתיד במטרה שיגיעו למימוש מלוא הפוטנציאל שלהם.
תחזית השיפור נקבעת בהתאם לחומרת הסימנים ומידת האינטליגנציה של כל ילד שמאובחן עם תסמונות על הקשת האוטיסטית. הצפי העתידי של ילדים עם אוטיזם המטופלים, טוב יותר ככל שהאינטליגנציה גבוהה יותר, והסימנים האוטיסטיים קלים יותר. מאידך לכל ילד עקומת התקדמות וקשה מראש לחזות לאן יגיע כל ילד.
אבחון אוטיזם
נעשית על פי כלי אבחון וקריטריונים שנקבעו על ידי משרד הבריאות עם הסכמה בין הרופא המאבחן והפסיכולוג לגבי האבחנה.
בתהליך האבחון נקבעת דרגת החומרה אשר קובעת את מידת הצורך בתמיכה לתפקוד והסתגלות, החל מצורך בתמיכה בכל תפקודי החיים ועד לצורך במצבים ובהקשרים מסוימים בלבד.
מאפיינים נוספים שיכולים למשל בוא לידי ביטוי:
- רגישות יתר חושית
- קשיים בתכנון ביוזמה ובקבלת החלטות
- קשיים בהכללה
- העדר ספונטניות
- רמות גבוהות של חרדה
- הפרעות בשינה ובאכילה
- הפרעות פסיכיאטריות ונוירולוגיות אחרת.
מהי שכיחות תסמונות הקשת האוטיסטית
השכיחות המקובלת כיום 10- 6 מקרים של תסמונות הקשת האוטיסטית לכל 1000 ילדים באוכלוסייה הכללית. התסמונות שכיחות יותר בקרב בנים בהשוואה לבנות (עד כדי פי 3-4).
האם שכיחות המקרים בעליה?
שכיחות המקרים שמאובחנים עלתה בשני העשורים האחרונים, אולם ככל הנראה חלק מהעלייה מיוחסת להרחבת הקריטריונים ודיוק באבחנה. חלק מהמחקרים מסבירים את העלייה בשכיחות בלקויות גנטיות, בגיל הורות מאוחר יותר, סכרת הריונית וגורמי סביבה אחרים, אך עדיין במקרים רבים, לא מוצאים את הסיבה לאוטיזם.