הרדמה (אלחוש) - מידע רפואי

חומרי הרדמה גורמים לתחושת אלחוש, דהיינו, לאובדן תחושה (אל-חוש). לפיכך משמשים חומרים אלו בזמן בדיקות והליכים רפואיים אשר עלולים לגרום למטופל לכאב או לאי נוחות. בהתאם לצורך יבחר סוג ההרדמה. הרדמה מקומית והרדמה כללית הם סוגים שכיחים, כמו גם הרדמה אזורית או אפידורלית.

הרדמה מקומית (או אלחוש מקומי) תשמש בדרך כלל בזמן הליכים פשוטים באזורי גוף מסוימים. תחת הרדמה מקומית האזור רדום, הנבדק אינו חש כאב או אי נוחות, אך נותר בהכרה מלאה. להבדיל, הרדמה כללית (המכונה לעתים גם 'הרדמה מלאה') תשמש לרוב בזמן הליכים רפואיים נרחבים. תחת הרדמה כללית הנבדק אינו בהכרה ואינו חש מאום.

כיצד פועלים חומרי הרדמה?

חומרי ההרדמה גורמים להפחתת תחושת הכאב, לאובדן הכרה ולשיתוק שרירי הגוף (בהתאם לחומר הנבחר). כמו כן משולבים בחומרי ההרדמה הכללית חומרים המונעים מהמטופל לזכור את ההליך הרפואי שעבר, על מנת למנוע ממנו תחושות קשות.

חומרי ההרדמה חוסמים את מעבר האותות העצביים העוברים מאזורי הגוף השונים אל המוח. העצבים הם סיבים ארוכים המוליכים אותות כימיים וחשמליים בגוף. כך לדוגמה, אם אדם נחתך באצבעו, האות המעיד על כאב יעבור דרך העצבים בדרכו מהאצבע הפגועה אל המוח. כאשר האות יגיע אל המוח 'יבין' האדם שנפגע כי אצבעו כואבת.

חומרי ההרדמה חוסמים את מעבר האותות הללו ומונעים מהם להגיע אל המוח, וכך נמנעת תחושת הכאב. לאחר שתפוג השפעת חומרי ההרדמה יחזרו העצבים להוליך אותות מאברי הגוף אל המוח, והתחושה תשוב.

סוגים של הרדמה

בנוסף להרדמה כללית והרדמה מקומית קיימים סוגים נוספים של הרדמה. בניגוד להרדמה כללית, אלו אינם גורמים לאובדן הכרה אך מסוגלים להפסיק את תחושת הכאב באזור מסוים בגוף. אלו כוללים:

• טשטוש. זוהי ההרדמה הקלה ביותר אשר תבוצע לעתים בזמן הליכים פשוטים שאינם נעימים. הטשטוש גורם לישנוניות ולתחושת רוגע נפשי וגופני אך אינו גורם לאובדן הכרה.
• הרדמה אזורית. הרדמה המשמשת בניתוחים נרחבים כאשר קשה לחסום את הולכת הכאב באמצעות הרדמה מקומית בלבד. הרדמה ספינאלית היא סוג של הרדמה אזורית המאפשרת לאלחש את עצבי עמוד השדרה ולכן מתאימה להליכים רפואיים שיש לבצע באזור זה.
• הרדמה אפידורלית. הרדמה המשמשת בדרך כלל לאלחוש פלג הגוף התחתון. הרדמה זו שכיחה בזמן לידה או ניתוח קיסרי.

בהתאם לצורך ניתן גם לשלב סוגים שונים של הרדמה. לדוגמה, הרדמה אזורית עם הרדמה כללית, על מנת להקל על הכאב לאחר ניתוח נרחב.

לעתים תבוצע הרדמה אזורית עם טשטוש על מנת להרגיע את המטופל בזמן ביצוע פעולה רפואית. טשטוש מבוצע באמצעות מינון נמוך של חומרי הרדמה.

כאשר המטופל הוא ילד, יוכלו הוריו להיכנס עמו לחדר הניתוח ולשהות לצדו עד לתחילת השפעתם של חומרי ההרדמה.

כיצד מבוצעת ההרדמה?

ניתן לבצע את האלחוש באופנים שונים, לרבות:

• בהזרקה.
• בשאיפה (כגז אותו נושם המטופל).
• במריחה של משחה, ג'ל, טיפות או תרסיס, הנספגים דרך העור.

אצל ילדים לרוב תבוצע ההרדמה באמצעות מסיכה דרכה תוזרם תערובת של חמצן וגז שמטרתם השראת אובדן הכרה.

תופעות לוואי

חומרי ההרדמה מכילים חומרים תרופתיים שונים שעלולים לגרום לתופעות לוואי אצל חלק מהמטופלים. המרדים ידון עם המטופל בתופעות הלוואי שתיתכנה בעקבות ההרדמה.

תופעות לוואי שכיחות בעקבות הרדמה כללית ולאחר הרדמה אזורית מסוגים מסוימים כוללות:

• הרגשה כללית רעה או הקאה (אצל 1 מכל 3 מטופלים)
• כאב גרון
• כאב
• סחרחורת
• טשטוש ראייה
• כאב ראש
• גרד
• שטפי דם וכאבי שרירים

לרוב תחלופנה התופעות הללו תוך זמן קצר. במידת הצורך ניתן להקל עליהן באמצעים תרופתיים.

סיכונים וסיבוכים

בשנים האחרונות נעשו חומרי ההרדמה בטוחים מאד. בעזרת ציוד מתקדם, אמצעים תרופתיים חדישים ואנשי מקצוע מיומנים פחתה מאד רמת הסיכון בעקבות השימוש בחומרי הרדמה.

עם זאת, כבכל הליך רפואי, יתכנו סיכונים וסיבוכים, לרבות:

• נזק עצבי קבוע שיתבטא בחוסר תחושה או בשיתוק.
• תגובה אלרגית חמורה לחומרי ההרדמה המכונה 'שוק אנפילקטי' או הלם אלרגי.
• מוות. במקרים נדירים מאד עלול המטופל למות עקב סיבוכים הקשורים להרדמה.

הסיכון לסיבוכים חמורים תלוי בגורמים שונים כגון:

• רקע רפואי.
• גורמים אישיים. לדוגמה, על מעשנים להפסיק לעשן מספר שבועות לפני הניתוח על מנת להפחית את הסיכון לסיבוכי נשימה. כך גם יומלץ לסובלים מעודף משקל להפחית ממשקלם על מנת להקטין את הסיכון לסיבוכים.
• סוג ההליך והיקפו.
• סוג ההרדמה שיבחר. יתכנו יותר סיבוכים לאחר הרדמה כללית מאשר לאחר הרדמה מקומית.

מיהו רופא מרדים?

מרדים הוא רופא שהתמחה בהרדמה. המרדים הוא זה שיבצע את ההרדמה וינטר את מצבו של המטופל במשך ההליך, כל עוד ההרדמה נמשכת ואף בסיומה, על מנת לוודא כי הוא מתעורר ומתאושש.

בין היתר, ינטר המרדים את הדופק, את לחץ הדם ואת ריווי החמצן בדמו של המטופל. בסיום ההליך יפסיק המרדים את מתן חומרי ההרדמה ויוודא כי המטופל מתעורר בבטחה. במידת הצורך ייתן המרדים למטופל חומרים להפחתת כאב גם בסיום ההליך.
טרם ההליך תבוצע פגישה עם הרופא המרדים במהלכה הוא ידון עם המטופל בנושאים הבאים:

• סוגי ההרדמה שעשויים להתאים להליך אותו אמור המטופל לעבור.
• תופעות לוואי וסיכונים אפשריים בעקבות כל אחד מסוגי ההרדמה שיש לשקול.
• קבלת החלטה לגבי סוג ההרדמה הנבחר, לרבות תוספת חומרים להפחתת הכאב לאחר ההליך הרפואי.

הרופא המרדים יברר אם ידועה רגישות של המטופל או של בני משפחתו לאחד מחומרי ההרדמה או אם אירעו בעבר סיבוכים בעקבות הרדמה כללית למטופל או למי מבני משפחתו, זאת על מנת לשלול תגובה אלרגית לחומרי ההרדמה.

כמו כן יברר המרדים אם המטופל:

• סובל מאלרגיות כלשהן.
• מעשן או שותה אלכוהול.
• נוטל תרופות או תוספים.

המרדים ינחה את המטופל כיצד עליו לנהוג לפני הניתוח. לדוגמה, למטופלים מעשנים יומלץ על הפסקת העישון מספר שבועות טרם הניתוח. כמו כן יונחה המטופל אם עליו להיות בצום ביום הניתוח.

חשוב שהמטופל יעלה בפגישה זו כל חשש שיש לו ויברר עם המרדים דברים שאינם ברורים, על מנת להקנות לו תחושת ביטחון ורוגע לפני ההליך הרפואי.

הנחיות למטופל

כדי לאפשר החלמה מהירה ובטוחה מומלץ להפסיק לעשן כשבועיים לפני ביצוע ההרדמה ולהימנע מעישון במהלך שבועיים לאחריה.

אם הוחלט על הרדמה כללית יש להיות בצום מוחלט לרבות נוזלים 6 שעות לפני תחילת ההליך הכרוך בהרדמה.

טרם ההליך יש להסיר שיניים תותבות, תכשיטים וביגוד אישי ולהימנע מלעיסת מסטיק.

לפני תחילת ההליך יחובר המטופל לעירוי דרכו יזליף הרופא המרדים תרופת הרגעה על מנת להפחית את חרדתו של המטופל.

חומרים לאלחוש מקומי הם חומרים תרופתיים שמטרתם למנוע תחושה במהלך טיפול רפואי באזורי גוף מסוימים. בזמן אלחוש מקומי המטופל נותר ער ואינו מאבד את הכרתו.

קיימים חומרי הרדמה מקומית בהזרקה, בטיפות, בתרסיס, במשחה ובג'ל.

כיצד פועלת הרדמה מקומית?

הרדמה מקומית חוסמת את הולכת הכאב דרך העצבים באזור הגוף המטופל, אל המוח. המטופל לא יחוש כל כאב אך עלול להרגיש תחושות עמומות או לחץ מקומי.

בדרך כלל יעברו מספר דקות עד לאובדן התחושה, מרגע מתן חומר ההרדמה המקומי. הרופא יוודא כי האזור רדום לפני שיחל בהליך הרפואי.

יתכן כי תחלופנה מספר שעות עד שתפוג השפעת ההרדמה המקומית והתחושה באזור תחזור. יש לשים לב לא לפגוע באזור הרדום (לדוגמה, לשים לב לא לנשוך את הלשון או השפה לאחר הרדמה מקומית אצל רופא השיניים). אם קיים חשש כי האזור יכאב לאחר שההרדמה תפוג יינתנו למטופל תרופות לשיכוך כאב.

מתי תבוצע הרדמה מקומית?

הרדמה מקומית שכיחה אצל רופאי שיניים ומנתחים המבצעים הליכים רפואיים מקומיים, באזורי גוף מוגדרים, כגון:

• בזמן סתימה או עקירה.
• ניתוחי עור כגון הסרת שומות או יבלות.
• ניתוחי עיניים מסוימים כגון ניתוח קטרקט.
• נטילת דגימת רקמה (ביופסיה) בעזרת מחט.

ניתן לרכוש משחות וג'לים המכילים חומרים לאלחוש מקומי. אלו מכילים בדרך כלל כמויות קטנות של בנזוקאין ובעזרתם ניתן לאלחש אזורים בעור (לדוגמה, לפני הסרת שיער או אם יש צורך לאלחש את החניכיים).

לעתים, בהתאם לרצון המטופל ושיקול דעתו המקצועי של הרופא ניתן לשלב הרדמה מקומית עם טשטוש על מנת להקל על המטופל ולהפיג את חרדתו.

במקרים מסוימים יתכן שימוש בהרדמה מקומית גם בניתוחים נרחבים יותר כגון ניתוחי מוח, בהם קיימת חשיבות לכך שהמטופל נותר ער ובהכרה. בזמן הסרת גידול במוח משוחח המנתח עם המטופל וכך מסוגל לדעת שאינו גורם לנזק מוחי תפקודי.

הרדמה מקומית נחשבת בטוחה ובעלת תופעות לוואי מועטות בלבד. במקרים נדירים תיתכן השפעה על קצב הנשימה, קצב הלב ועל לחץ הדם.

הרדמה אזורית מתייחסת להרדמה ספינאלית ולהרדמה אפידורלית. בהתאם לצורך ניתן לשלב הרדמה אזורית עם הרדמה כללית.

הרדמה ספינאלית

הרדמה זו משמעותה הזרקת חומרים מאלחשים ונוגדי כאב לחלל העוטף את חוט השדרה, קרוב לעצב, דרך המרווח הבין חולייתי (בעמוד השדרה המותני) על מנת למנוע את תחושת הכאב במהלך ולאחר הליך רפואי. הרדמה זו תשמש לעתים בניתוחי גפיים, על מנת להימנע מהצורך בהרדמה כללית.

לרוב תבוצע סריקת אולטרה סאונד על מנת לאתר את העצב המתאים. ההזרקה לרוב אינה כרוכה בכאב.

מדובר בהזרקה חד פעמית של חומר הרדמה, וזאת בניגוד להרדמה אפידורלית, במהלכה ניתן להוסיף חומרי הרדמה בהתאם לצורך.

כשלושים דקות לאחר ההזרקה תושג לרוב חסימת כאב מלאה.

הרדמה אפידורלית ('אפידורל')

הרדמה זו שכיחה במהלך לידה או ניתוח קיסרי אך לעתים תשמש גם לאחר ניתוח שבוצע תחת הרדמה כללית.

בשיטה זו מוזרק חומר ההרדמה אל החלל האפידורלי המקיף את תעלת העצבים שבין קרומי חוט השדרה, ומכאן נגזר שמו. חומר ההרדמה מוחדר באמצעות מחט, דרך הרווח שבין חוליות הגב התחתון.

ניתן לאלחש באמצעות הרדמה אפידורלית את אזורי הגוף הבאים:

• חזה
• בטן
• אזור האגן
• גפיים תחתונות

כיצד פועלת הרדמה אפידורלית?

על מנת לבצע הרדמה זו יחדיר המרדים מחט לחלל האפידורלי המקיף את תעלת העצבים בין קרומי חוט השדרה, דרכה יזרים את חומר ההרדמה. מידת האלחוש תיקבע לפי סוג חומר האלחוש והכמות המוזרקת.

בניגוד להרדמה ספינאלית הניתנת בהזרקה חד פעמית, ניתן להוסיף חומרי הרדמה בהתאם לצורך בהרדמה אפידורלית.

לאחר שתפוג השפעת חומר ההרדמה תשוב התחושה לאזור. עם זאת, עלול להיות קושי להניע את הרגליים במשך מספר שעות לאחר ההרדמה.

בטיחות ויעילות

אף שמדובר בשיטה בטוחה, גם לאלחוש אפידורלי יתכנו סיבוכים שונים, לרבות:

• ניקוב הדורה. הדורה היא השכבה העבה והחיצונית ביותר העוטפת את חוט השדרה ואת המוח. קיים סיכון של כ- 1% לניקוב הדורה.
• פגיעה עצבית, שיתוק, פרכוס, הפרעת קצב והפרעה במתן שתן. סיבוכים אלו נדירים מאד.

אצל חלק מהיולדות עלול להיות צורך לבצע אלחוש מסוג אחר מאחר שההרדמה האפידורלית לא תועיל.

הרדמה כללית גורמת לאובדן תחושה ולאובדן הכרה. בדרך זו ניתן לבצע הליכים רפואיים נרחבים מבלי לגרום למטופל כאב וסבל.

תחת השפעתה של הרדמה מלאה המטופל ישן שינה עמוקה, שריריו רפויים והוא אינו חש כלל את מהלך הטיפול. הרדמה מלאה מבוצעת על ידי מרדים המנטר את מצבו הגופני של המטופל במשך ההליך כולו, ולאחריו.

כיצד ניתנת הרדמה כללית?

הרדמה כללית תבוצע על ידי רופא מרדים. המרדים הוא זה שיבצע את ההרדמה וינטר את מצבו של המטופל משך ההליך ולאחריו, עד שהמטופל יתעורר ויתאושש. ההרדמה מבוצעת באמצעות הזלפת חומר ההרדמה אל שקית העירוי של המטופל. תוך פרק זמן קצר ביותר (עשרות שניות) חווה המטופל ערפול הכרה ושוקע בשינה עמוקה.

בסיום ההליך יפסיק המרדים את מתן חומרי ההרדמה ויוודא כי המטופל מתעורר בבטחה. במידת הצורך ייתן המרדים למטופל חומרים להפחתת כאב גם בסיום ההליך.

ההרדמה תינתן כ:

• נוזל שיוזרק לווריד דרך צינורית פלסטיק דקיקה.
• גז אשר ישאף דרך מסיכה.

חומרי ההרדמה גורמים להפחתת תחושת הכאב, לאובדן הכרה ולשיתוק שרירי הגוף (בהתאם לחומר הנבחר). כמו כן משולבים בחומרי ההרדמה הכללית חומרים המונעים מהמטופל לזכור את ההליך הרפואי שעבר, על מנת למנוע ממנו תחושות קשות.

כל עוד המטופל נמצא תחת הרדמה כללית יש צורך להנשים אותו מאחר שחומרי ההרדמה משתקים את שריריו, לרבות את שרירי הנשימה.

מתי תבוצע הרדמה כללית?

הרדמה כללית תשמש בזמן הליכים רפואיים נרחבים וממושכים.

השימוש בהרדמה כללית בזמן הליכים אלו יהיה לרוב בטוח ונוח יותר עבור המטופל.

תופעות לוואי, סיבוכים וסיכונים

תיתכנה תופעות לוואי לאחר הרדמה כללית. מרבית התופעות מתרחשות מיד לאחר הניתוח ואינן נמשכות זמן רב. אלו כוללות:

• הרגשה כללית רעה והקאה. כ- 33% מהמטופלים יקיאו לאחר הניתוח. חלק ימשיכו לחוש רע במשך כיממה לאחר הניתוח.
• רעד ותחושת קור. כרבע מהמטופלים יסבלו מתופעות אלו. הרעד עלול להימשך 20-30 דקות לאחר הניתוח.
• בלבול ואובדן זיכרון. תופעות אלו שכיחות בעיקר בקרב מטופלים מבוגרים. לרוב מדובר בתופעות זמניות בלבד.
• זיהום חזה. סיבוך זה יתכן לאחר ניתוח בטן.
• בעיות בשלפוחית השתן. גברים עלולים להתקשות להטיל שתן ואילו אצל נשים תיתכן דליפת שתן. סיבוכים אלו שכיחים בעיקר לאחר הרדמה אפידורלית או ספינאלית.
• נזק עצבי זמני (לרוב לא משמעותי). כ- 1% מהמטופלים עלולים לסבול מתופעות שעלולות להתבטא בנימול, בחוסר תחושה או בכאב. תופעות אלו עלולות להימשך מספר שבועות עד שיחול שיפור.
• סחרחורת.
• שטפי דם וכאב שרירים. בדרך כלל באזור הניתוח או באזור בו הוחדר עירוי תוך ורידי. תופעות אלו תחלופנה לרוב ללא צורך בטיפול.

בזמן הניתוח תוחדר צינורית במורד הגרון על מנת לאפשר למטופל לנשום. אצל כ- 40% מהמטופלים יתכן כאב גרון לאחר הוצאת הצינורית. כ- 5% מהמטופלים עלולים לסבול מחתכים קטנים בשפתיים או בלשון עקב החדרת הצינורית. אצל 1 מכל 4500 מטופלים עלול להיגרם נזק לשיניים.

במקרים נדירים ביותר עלול המטופל להתעורר תוך כדי ההליך ולחוש כאב. הודות לאמצעי ניטור מתקדמים המיושמים כיום בחדרי הניתוח הסיכון לסיבוך זה ירד מאד.

במקרים נדירים ביותר (פחות ממקרה אחד לכל 10000 מטופלים המורדמים בהרדמה כללית) יתכנו הסיבוכים הבאים:

• נזק עצבי קבוע שיתבטא בחוסר תחושה או בשיתוק.
• תגובה אלרגית חמורה לחומרי ההרדמה המכונה 'שוק אנפילקטי' או הלם אלרגי.
• מוות. במקרים נדירים מאד עלול המטופל למות עקב סיבוכים הקשורים להרדמה.

הסיכון לסיבוכים חמורים תלוי בגורמים שונים כגון:

• רקע רפואי ומחלות רקע.
• סוג ההליך והיקפו. האם הניתוח הוא ניתוח חירום או ניתוח שנקבע מראש.
• גורמים אישיים. לדוגמה, על מעשנים להפסיק לעשן מספר שבועות לפני הניתוח על מנת להפחית את הסיכון לסיבוכי נשימה. כך גם יומלץ לסובלים מעודף משקל להפחית ממשקלם על מנת להקטין את הסיכון לסיבוכים.