הערכת הראייה אצל ילדים מתחילה בצפייה בהתנהלות הפעוט, מאחר שבזמן התפתחות מערכת הראייה, אין התינוק מסוגל לדבר ולתקשר את קשייו, אם קיימים. רצוי לשים לב האם התינוק מסתכל לכיוון האור ומתעניין בצעצועים או בסביבה. פעוטות שראייתם תקינה אינם אדישים לסביבתם ויביעו בה עניין.
אחד הדברים הראשונים שיבדוק הרופא הוא כיצד מגיב הילד לסגירת כל עין בנפרד. הרופא ישים מול הפעוט חפץ גדול ומעניין (למשל, בובה) תוך שהוא חוסם את צירי הראייה בשתי העיניים לסירוגין, כל פעם למשך כמה שניות.
אם הפעוט יגיב באופן שונה לחסימת אחת העיניים, בהשוואה לחסימת העין השניה (למשל, דרך בכי או ניסיון לזוז כדי לראות שוב את החפץ), הרי שניתן ללמוד מכך על הבדל אפשרי באיכות הראייה בין שתי העיניים.
אצל ילדים הסובלים מהפרעות עצביות המתבטאות בהתנהגות בלתי צפויה תיערך בדיקת 'ניסטגמוס אופטוקינטי'. ניסטגמוס היא תנועה לא רצונית מהירה של העיניים. סוגים שונים של ניסטגמוס עלולים להצביע על בעיות שונות. ניתן לגרום לתופעה זו באמצעות תוף שעליו מצוירים רצף של קווים שחורים ולבנים לסירוגין, שהרופא מסובב מול הנבדק.
במצב תקין, כאשר הילד מסתכל לעבר התוף ועוקב אחר תנועתו, בשלב מסוים תחול קפיצה של העין, ולאחריה שוב יחזור הילד לעקוב אחר תנועת התוף, וחוזר חלילה. אם תופעה זו לא מתקיימת, הדבר מכוון לבעיה במרכזי הראייה במוח.
כמו כן יבדוק הרופא את יכולת המיקוד של העין. בבדיקה זו נבדקות שלוש תכונות של תפקוד האישונים: התמקדות על חפץ, מעקב אחר תנועת החפץ ושמירה על היכולת לעקוב תוך כדי מצמוץ. הרופא יבדוק כל עין בנפרד תוך שהוא חוסם את העין השנייה.
אצל תינוקות ניתן לבדוק את חדות הראייה בדרך ממוחשבת, בעזרת מכשיר הנקרא Spatial Sweep VEP. בבדיקה זו יושב הילד מול מסך מחשב. במהלך עשרים שניות מוצגים על גבי המסך פסים שהולכים ונהיים דקים יותר. הרופא מצמיד אלקטרודות לראשו של הילד ואלו רושמות את מה שנקלט במוחו. מבחן זה בודק את כושר ההפרדה (היינו, הרזולוציה) אליה מסוגלת ראיית הילד להגיע.
אצל ילדים מבוגרים יותר שכבר מסוגלים לדבר ניתן לבדוק את הראייה בעזרת קובייה עליה מצוירות שש תמונות מוכרות. בהתחלה יראה הרופא את הקובייה לילד מקרוב וישאל אותו מה הוא רואה, על מנת להגדיר כיצד קורא הילד לכל תמונה ולברר מה הוא מכיר ויודע. לאחר מכן יתרחק הרופא עם הקובייה ויבדוק מה מסוגל הילד לראות ממרחק.
דרך נוספת לבדוק את חדות הראייה היא בעזרת לוח שדומה ללוח בו משתמשים בבדיקת ראייה למבוגרים, אלא שבמקום ספרות או אותיות ישתמש הרופא בלוחות שעליהן מופיעה האות האנגלית E, כאשר כל פעם הצד הפתוח של האות מופיע לכיוון אחר. על הילד לציין מהו הצד הפתוח. לוחות אלו נקראים Illiterate E charts. הרופא יבדוק את חדות הראייה לרחוק ולקרוב וכן את הראייה הדו עינית.
לצורך אבחון פזילה יאיר הרופא לעינו של הילד באמצעות פנס מיוחד ויבדוק היכן משתקף רפלקס האור המוחזר מעיניי הילד (בדיקה הנקראת Hirschberg Test). במצב תקין יהיה הרפלקס במרכז האישון. במידה שהרפלקס סוטה, ניתן למדוד את הסטייה כדי להגדיר את מידת הפזילה. כמו כן יאבחן הרופא אם הפזילה היא כלפי פנים או כלפי חוץ.
מבחן נוסף לאבחון פזילה הוא מבחן הכיסוי. הרופא ימקם חפץ מול עיניי הילד ויאפשר לו למקד את ראייתו עליו. לאחר מכן תכוסה כל פעם עין אחת, לסירוגין. מטרת המבחן היא לראות האם הראייה היא דו עינית. אם לאחר כיסוי עין אחת תחול תזוזה של העין השנייה, הדבר יעיד על הפרעה בראייה הדו עינית.
בנוסף לבדיקות אלו עשוי הרופא לסקור את עיניי הילד באמצעות מכשיר הנקרא מנורת סדק (Slit Lamp). בבדיקה זו יתבקש הילד להניח את סנטרו על משען בקדמת המכשיר. הרופא ישב מולו ויסקור ביסודיות את כל חלקי העין. על עין תיבדק בנפרד.
