מחלת הסרטן מכוננת מצב דחק אקוטי, חריף, או מצב דחק כרוני מתמשך. הדחק הגלום במחלה קשור במשמעויות הישירות של מחלת הסרטן כפי שהאדם החולה מפרש אותן, ועלול לכלול אסוציאציות של ירידה בתפקוד, הסתגלות לסגנון חיים אחר, שינויים במערכת המשפחתית, אובדן עצמאות, חרדות ופחדים.
בהתמודדות עם המחלה אפשר לצפות לכמה מאפיינים רגשיים
- הלם - כשהחולה ובני משפחתו מתבשרים לראשונה על המחלה הם נמצאים בשלב ההלם, המאופיין בחרדה, חוסר אונים, אשמה כלפי מישהו או כלפי עצמי והכחשה. ההלם הוא תגובה חיונית והכרחית בתהליך ההתמודדות.
- אבל - לאחר שלב ההלם מופיעות תגובות המאפיינות אבל. יש אנשים החווים צער רב וחשים תחושות כמו פאניקה, סיוטי לילה, הזעה, כאבי ראש והקאות. זהו שלב של התאבלות על אובדן הבריאות, על מה שהיה בעבר.
- הסתגלות - שלב שבו החולה ובני משפחתו מתחילים להתארגן מחדש סביב השינוי שחל בעקבות גילוי המחלה, ומוצאים משמעות מחדש. הם מגלים כוחות שלא הכירו בעצמם, תכונות שמועצמות, מערכות תמיכה חדשות ועוד. מדובר בתהליך מעגלי שבו כל שינוי במצב המחלה עלול לעורר מחדש את התגובות הראשוניות האלה.
גורמים המשפיעים על התגובות הרגשיות של החולה
- המערכת המשפחתית - למחלה של אחד מבני המשפחה יש השפעה משמעותית על שאר בני המשפחה, בהיבטים שונים: איזון רגשי, מצב כלכלי, חלוקת תפקידים בבית ופעילות חברתית.
- מערכת חברתית ותרבותית - לרקע התרבותי של החולה ובני משפחתו, לתפיסת המחלה, לדעות קדומות על המחלה ועוד, יש השלכות רגשיות משמעותיות המשפיעות על התגובה הרגשית.
- גורמים אישיותיים של החולה - יכולת התמודדות בעבר עם משברים, תפיסת העצמי, מוטיבציה להתמודדות עם מחלה, מין, גיל ועוד.
כל שלב של המחלה מאופיין בהתמודדות הייחודית לו
שלב האבחנה
בשלב זה החולה ומשפחתו עשויים לחוות מגוון תחושות - מהצפה רגשית ובלבול, חרדה מהאבחנה ומשמעותה וקושי בקבלת האבחנה, ועד כדי ניסיון להפחית מחומרתה ורצון להכחיש אותה ("אולי זה רק חלום רע", "אולי יש טעות באבחנה").
בהמשך עלולות להופיע תחושות של אבל, דיכאון, חרדה, וכן חוסר אונים והפרעות בריכוז, בשינה ובאכילה. שאלה משמעותית בשלב זה תהיה: למה זה קרה דווקא לי?
כל התופעות האלה עשויות להתקיים בד בבד עם חיפוש פתרונות אצל רופאים מומחים, חוות דעת נוספות, חיפוש טיפולים מיוחדים ומידע נוסף.
שלב קבלת הטיפולים (טיפולי הקרנות, טיפול סיסטמי או ניתוח)
שלב זה עשוי להיות מאופיין בחרדה, כי מצד אחד בחירת טיפול מסוים מפחיתה חרדה, ומצד שני היא מעוררת חרדה מתופעות הלוואי הצפויות מהטיפולים השונים.
בשלב זה ייתכן מצב רוח ירוד עד דיכאון, צער על פגיעה בשלמות הגוף והשינויים שעלולים להתרחש במראה החיצוני, פגיעה בדימוי העצמי ואובדן הביטחון בגוף.
נוסף על כך, לעיתים ירידה בתפקוד בעקבות הטיפולים או סביב ההתמקדות בהחלמה מניתוח או מטיפולים עשויה להביא להזנחת תפקידים אחרים (עבודה, מסגרת משפחתית) וליצור תחושות דכדוך ורגשות אשם כלפי הסביבה.
ומנגד, יש עיסוק רב במיצוי זכויות חיוניות (כגון ביטוח לאומי).
שלב סיום הטיפול הפעיל והמעבר למעקב רפואי
בשלב זה יש התעסקות בתיאום הטיפול, חזרה לחיים לצד ההחלמה, השלמה וקבלת המחלה והתמקמות מחדש. בנוסף, עולות שאלות בנוגע להתמודדות עם תגובות הסביבה, שלעיתים יכולות לגרום לאכזבה ותסכול, לפנקסנות או להכרת תודה.
בשלב זה מסתמנת פניות גבוהה יותר לקבלת טיפול נפשי תומך פרטני או קבוצתי.
שלב הרמיסיה (נסיגת המחלה)
שלב זה מאופיין בחזרה לתפקוד במסגרות החיים שקדמו למחלה. לעיתים נוצרים שינויים בתחומי החיים השונים ואף עולות שאלות קיומיות ורוחניות כגון משמעות החיים, חרדה ופחד מחזרת המחלה, וכן התמודדות עם שאלת המוות לצד רצון למצות את החיים.
שלב חזרת המחלה או התפשטות גרורות
שלב זה עלול להיחוות מבחינה רגשית באופן קשה יותר משלב האבחנה הראשונה - המהלך כבר מוכר ויכול לעורר קשת תגובות, מתשישות, חוסר רצון להילחם ואובדן תקווה וייאוש, ועד ניהול "קרב" על החיים.
שלב סוף החיים
בשלב זה אין צורך לקבל החלטה על אופן המשך הטיפול, אלא על האופן שבו החולה, בתמיכת המשפחה, מעוניין לסיים את חייו. לכן השלב הזה מאופיין בחרדת נטישה, חשש של החולה להיות נטל על הסובבים אותו, חשש לאובדן הכבוד העצמי ולאובדן שליטה.
בשלב זה נערכות הכנות לפרידה - סיכום חיים, צוואה משפטית או צוואה רוחנית.
- מחקרים מצאו קשר בין הסתגלות נפשית וחברתית ובין שיקום והחלמה. לכן התערבות פסיכו-סוציאלית עשויה להפחית את המצוקה הרגשית והנפשית של חולי סרטן בכל שלבי המחלה.
עצות להתמודדות רגשית
כיצד לנהוג בשלבים הראשונים לאחר שמתגלה מחלה אונקולוגית?
- חשוב לזכור שבמקרים רבים אפשר לרפא את המחלה או לחיות עמה.
- לפגישה הראשונה עם הרופא מומלץ להגיע עם מלווה.
- זכותו של המטופל להעלות את כל השאלות המטרידות בפני האונקולוג ולקבל פרטים על סוג המחלה, השלב, אפשרויות הטיפול וכל שאלה מטרידה אחרת.
- לקראת הפגישה הראשונה עם הרופא מומלץ להכין רשימה של שאלות ולהביא אותה לפגישה.
- חשוב לבחון מה מתאים לחולה - לדעת הרבה מידע על המחלה, או להתרחק ממידע בשלב הראשוני ולמנות מישהו אחר שיקבל את כל המידע הנחוץ?
האם כדאי לספר לילדיי הצעירים על גילוי המחלה?
במקרים רבים רצוי לספר לילדים על גילוי המחלה. לכל ילד הזכות לדעת על דברים המשפיעים על משפחתו. ילד ירגיש שמשהו אינו כשורה או שהוא עלול לשמוע את האמת במקרה מאדם אחר שאינו ההורה שלו. אם מסתירים מידע מהילד, הוא עשוי לפתח מערכת חששות ודמיונות שעלולים להיות מפחידים יותר מהמציאות. כמובן, יש להתאים את אופן המידע ואת סוג המידע לגיל הילד.
אני בוכה כבר כמה ימים רצוף מאז האבחון. משהו לא בסדר איתי?
הכול בסדר, התגובה שלך היא תגובה נורמלית לחלוטין למצב קשה וטראומטי.
אני רוצה לקבל חוות דעת נוספת, אבל יש לי חשש שהרופא המטפל בי לא יקבל זאת ברוח טובה. מה לעשות?
קבלת חוות דעת שנייה היא זכות מקובלת ולגיטימית ביותר, בפרט כשמדובר במחלה קשה וכשיש אפשרויות טיפול שונות. אין סיבה לחשוש לדבר על כך עם הרופא המטפל, ועדיף שהוא יצייד אותך במכתב המסכם את מצבך הרפואי, המיועד לרופא שאיתו בכוונתך להתייעץ. זה לא מומלץ, אבל אפשר לפנות לחוות דעת נוספת גם ללא שיתוף הרופא שלך בצעד הזה.
האם כדאי לי להמשיך לעבוד בזמן הטיפולים?
כל אדם מגיב אחרת לטיפולים. חשוב להיות קשוב לגוף ולצרכים הפיזיים והרגשיים. חשוב גם שכל אדם יבחן מה מסייע לו להתמודד באופן יעיל מבחינה רגשית בתקופה זו. יש אנשים שיעדיפו להמשיך לעבוד ויש כאלה שיעדיפו להפחית בעבודה או להפסיק לעבוד.