תזונה מאוזנת לבלוטת התריס (תירואיד)

האם יש קשר בין שינוי תזונתי לשיפור פעולת התריס? מדוע כדאי לשלב יוד בתזונה שלכם ומאילו מזונות כדאי להימנע כשיש תת-פעילות של בלוטת התריס. וכן, תמיד כדאי להכניס ספורט למשוואה.

הכירו את התירואיד (תריס), בלוטה המצויה בצוואר ומזכירה בצורתה פרפר. אף שמדובר אומנם בבלוטה קטנה יחסית, יש לה תפקיד חשוב בתפקוד הגוף: ההורמון שהיא מייצרת מווסת את טמפרטורת הגוף, חילוף החומרים, מצב הרוח, לחץ הדם, קצב הלב ועוד.

לעיתים הבלוטה אינה מייצרת מספיק הורמון (תת-פעילות) וגורמת לעייפות, עלייה במשקל, עצירות, מצב רוח ירוד וכדומה.

כעת נשאלת השאלה - האם יש דבר כזה דיאטה לשיפור פעילות בלוטת התריס? מעט אנשים יודעים שההשפעה של מזונות באופן ישיר על פעילות הבלוטה אינה חד-משמעית.

למעשה, אין הוכחה שאכילת מזונות מסוימים תגביר את פעילות בלוטת התריס בקרב אנשים הסובלים ממצב של תת-פעילות (מהיפותירואידיזם). הטיפול היחיד במצב זה הוא נטילת טיפול הורמונלי חלופי, כפי שנרשם על ידי רופא.

חשוב במיוחד להקפיד על נטילה נכונה של הטיפול התרופתי – יש ליטול את התרופות בבוקר בצום ולהמתין חצי שעה לפחות עד לאכילה ושתייה כלשהי.

עם זאת, כיום אנו יודעים שלמינרל יוד יש השפעה על פעילות הבלוטה, והכללת מזונות מסוימים והימנעות מאחרים עשויות לשפר את איכות החיים – הן באופן ישיר והן באופן עקיף.

יוד הוא יסוד כימי טבעי, והגוף שלנו צריך לקבל אותו מהמזון והשתייה שלנו כדי לקיים את פעולות החיים התקינות. במצבים רבים, כמות היוד באוכל ובשתייה שלנו אינה מספקת ולכן אנו צריכים להיעזר במזון מועשר ביוד או בתוספים. ליוד תפקידים קריטיים בתפקוד הגוף בכל שלבי החיים, וביניהם בסיס פעולת בלוטת התריס. בנוסף, היוד נמצא כחיוני מאוד בשלבי טרום הריון, הריון והנקה, כדי לאפשר התפתחות מוחית תקינה.

היוד המגיע מהאוכל לזרם הדם, נקלט בבלוטת התריס ומאפשר את ייצור ההורמונים שלה. הורמוני בלוטת התריס משפיעים על איברי הגוף בתהליכי ניצול האנרגיה.

משרד הבריאות ממליץ להשתמש במלח המועשר ביוד משתי סיבות:

1. אנו לא יודעים מהי כמות היוד שנמצאת במזון שאנו אוכלים
2. מי השתייה שלנו דלים ביוד

עלייה במשקל עשויה להיות תסמין ראשוני לירידה בתפקוד הבלוטה. במצב זה נמליץ על מזונות דלי קלוריות העשירים ברכיבי מזון אחרים, כגון ויטמינים ומינרלים למיניהם. מזונות אלו, המגדילים את נפח הארוחה, כמו ירקות ופירות, הם הבסיס לכל תוכנית ירידה במשקל והם מועילים בוויסות האכילה.

נסו לאכול ירקות בכל ארוחה ובכל צורה, טריים ומבושלים. ארוחה המכילה מנת ירק, נוסף על מנה חלבונית (מנת בשר, גבינה, ביצה, קטניות או חלבון מן הצומח) ותוספת פחמימה מלאה (מנת אורז מלא, כוסמת, בטטה, קטניות), תהיה מספקת יותר ותוביל לתחושת שובע ממושכת יותר.

יציאות בלתי סדירות (עצירות) הן תסמין שכיח בתת-פעילות בלוטת התריס (היפותירואידיזם). רצוי לכלול בתפריט מזונות עתירי סיבים תזונתיים, שלהם תפקיד בהסדרת היציאות. לדוגמה לחם מקמח מלא, אורז מלא, קטניות, ירקות עליים וכדומה.

חשוב לזכור, סיבים תזונתיים בכמות גדולה עלולים להפריע בספיגת ההורמון הסינתטי, ולכן מומלץ לצרוך מזונות אלה שלא בסמיכות לנטילתו.

פעילות גופנית מומלצת כמעט תמיד. עלייה במשקל, עייפות, תחושת קור, עצירות ומצבי רוח משתנים הם תסמינים נפוצים בשינויים בפעילות בלוטת התריס. הפעילות הגופנית אומנם אינה מעלה את רמת ההורמונים, אך היא בהחלט משפיעה לטובה על התסמינים. חשוב להתחיל בפעילות מתונה ולהעלות בהדרגה את עצימות הפעילות.

כדי לנסות לשמור על משקל גוף קבוע ותקין, מן הראוי יהיה להמעיט ולצמצם ואפילו להימנע ככל שניתן ממזונות עתירי שומן רווי וקלוריות, כמו מזון מטוגן, מזונות שומניים למיניהם (שמנת, קצפת, מרגרינה, חמאה), מזונות עתירי סוכרים פשוטים (כמו שתייה מתוקה), שבדרך כלל יגיעו עם הרבה קלוריות מיותרות. כדאי לדעת שגודל המנה במזונות אלה הוא המשמעותי במניעת עלייה במשקל.

לרוב, גם לאחר איזון פעילות הבלוטה על ידי טיפול תרופתי, נמצא שקשה לנו לחזור למשקלנו המקורי ולרמת אנרגטיות גבוהה. אך אל ייאוש ואל חשש – זה תהליך מתמשך. מומלץ בחום לפנות לייעוץ דיאטנית מכבי כדי לקבל תמיכה והתאמת יעדים אישיים.