איך הנפש שלנו מתמודדת עם אובדן?
אובדן של אדם קרוב, בוודאי כשהוא מתרחש באופן לא צפוי ובנסיבות טרגיות, גורם לנו כאב רגשי קשה. פעמים רבות, נוסף על געגועים אל האדם שנלקח מאיתנו, אנחנו מרגישים תמהיל של עצב, כעס, ייאוש ופחד מהעתיד. תחושות אלו כואבות מאוד, אבל הגיוניות וטבעיות.
גם אם קשה לנו להאמין שאי פעם נרגיש אחרת, אנחנו יודעים שעם הזמן כאב האובדן, שנמשך אומנם כל החיים, נעשה נסבל יותר, והלב שלנו מתפנה להרגיש גם דברים נוספים. הלב שלנו לומד כיצד להמשיך להיות בקשר עם מי שמת לנו, לאהוב אותו ולחשוב עליו, ובמקביל להתפנות לחיים, לתחושות חדשות ולהצליח לתפקד ולעשות דברים.
חשוב שנהיה סבלנים לתחושות שלנו, נחבק את עצמנו, כמו שהאהוב שמת לנו היה מחבק אותנו, ונעטוף את עצמנו במידת האפשר באנשים שיכולים לחלוק איתנו את הכאב.
איך נדבר עם הילדים על אבל ואובדן?
- כשנספר לילד על מוות של אדם קרוב נתבסס על עקרונות של אמירת האמת באופן שמותאם לגיל הילד, והענקת ביטחון שהוא שמור ומוגן כעת.
- חשוב לבנות מסר של עובדות שידועות לנו במשפטים פשוטים ולהפעיל שיקול דעת בהתאם לגיל הילד ויכולותיו.
- אחרי שנספר כדאי שנשאל את הילד איך הוא מרגיש, ניתן לגיטימציה לרגשות שלו ולתגובות שלו. נדבר איתו על המשפחה והחברים שעוטפים אותו, על כך שנשמור עליו ונאהב אותו, ועל האהבה שאנחנו מרגישים לאדם שמת, ועד כמה הוא אהב את הילד.
- מהרגע שמספרים חשוב להישאר קרובים לילד ולבחון את תגובותיו ההתנהגותיות והמילוליות, להיות איתו. אם הוא מתרחק, לתת לו מעט מרחק אבל להישאר בסביבתו. כדאי להציע לו לערוך פעילות משותפת שמסייעת להתמודד עם התחושות ולבטא אותן, כמו ציור משותף לדמות שמתה או כתיבת מכתב פרידה.
- חשוב שגם אתם לא תהיו לבד עם הקשיים, תשתפו חברים ומשפחה בתחושותיכם וגם תיעזרו בנו במכבי - אפשר לפנות לעובד/ת סוציאלי/ת, לרופא/ת משפחה או ילדים או לשירותי בריאות הנפש של מכבי.
ניסיתם את מה שהצענו בסרטון אבל עדיין מרגישים מצוקה?
זכרו, שינוי דורש זמן והתמדה.
לא מצליחים?
