OCD (הפרעה טורדנית כפייתית): תסמינים וטיפול

עדכון אחרון 10.09.24

ד"ר שרון פלגי, מנהלת תחום פסיכולוגיה ארצית, מכבי שירותי בריאות

הידעת?

לעיתים קרובות אנשים מתביישים לפנות לטיפול ב-OCD ונדרשות להם שנים לקבל עזרה
ככל שמקדימים לטפל ב-OCD כך גדל הסיכוי להקטין את התסמינים ואף להחלים לגמרי
שילוב של תרופות עם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא הדרך היעילה ביותר לטפל ב-OCD

OCD (או-סי-די) - הפרעה טורדנית כפייתית המשלבת אובססיה וקומפולסיה. ההפרעה גורמת למחשבות טורדניות אשר מביאות לתחושת מצוקה ומקשות על התפקוד של האדם.

הפרעה טורדנית כפייתית: הכל על OCD ואיך מטפלים בה

"השארתי את הגז דולק?" "הידיים שלי לא נקיות", "אסור לדרוך על הקו של מרצפות המדרכה ואם דרכתי על קו במקרה, אני חייב לספור עד 10" - דמיינו איך זה לחיות עם מחשבות מטרידות המנקרות לכם בראש כל היום וגורמות למצוקה, או שאתם חייבים לחזור שוב ושוב על אותה פעולה רק כדי להירגע. כך בדיוק מרגישים כ-2% מהאוכלוסייה הסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית. הבשורה הטובה היא שיש טיפולים יעילים שיכולים לעזור. הנה כל מה שצריך לדעת.

מה זה OCD?

OCD (או-סי-די) היא הפרעה טורדנית כפייתית (Obsessive Compulsive Disorder) המשלבת בין אובססיה לקומפולסיה. האובססיה מאופיינת במחשבות טורדניות, בלתי פוסקות ובלתי רצוניות המעוררות מצוקה, למשל: "הכל מזוהם סביבי", "הדברים לא מסודרים נכון", או "שכחתי לנעול את הבית". הקומפולסיה, לעומתה, באה לידי ביטוי בפעולות כפייתיות ולא הגיוניות בהכרח שהאדם מרגיש שהוא חייב לעשות, למרות שברור לו שהן מוגזמות או לא נחוצות כלל - לדוגמה, לספור עד מספר מסוים או לגעת בחפצים שונים בסדר ספציפי.
הסובלים מ-OCD חיים במעגל אובססיבי-כפייתי שממנו הם מתקשים מאוד להתנתק: מחשבה אובססיבית עולה ("משהו נורא עלול לקרות אם...") ומעוררת מצוקה (כמו לחץ, בושה, גועל או חרדה). כדי להיפטר מאותה מחשבה ומאותן תחושות לא נעימות, עולה הצורך לבצע "טקס" של התנהגות כפייתית - קומפלוסיה - שמרגיע את החרדה, כגון: רחצה, בדיקה חוזרת, אמירת מילה מסוימת וכן הלאה. ביצוע הטקס מביא להקלה, אך מדובר בהקלה זמנית בלבד, שלאחריה המחשבה האובססיבית חוזרת ונשנית. כך, המעגל האובססיבי-קומפולסיבי מתחזק ומתהדק, גוזל זמן רב ועלול לפגוע משמעותית בתפקוד היומיומי, התעסוקתי, המשפחתי, החברתי והזוגי. פעמים רבות אותו אדם יודע שההתנהגות שלו לא "הגיונית" ולכן הוא מתבייש ומסתיר אותה מאחרים, עובדה שעלולה להוביל לקשיים רגשיים נוספים. לכן, חשוב מאוד לאבחן את ההפרעה ולטפל בה.

האם OCD היא הפרעה נפשית או אולי מחלת נפש?

OCD נחשבת הפרעה נפשית (mental disorders), ולא מחלת נפש (mental illness), כמו רוב ההפרעות בתחום בריאות הנפש. הפרעה נפשית היא מצב נפשי שמשפיע על ההתנהגות, הרגשות והמחשבות של האדם, שמקשה עליו וגורם לו מצוקה נפשית ופגיעה בתפקוד. OCD בהחלט גורמת למחשבות טורדניות, להתנהגות כפייתית, למצוקה רגשית ולפגיעה תפקודית, אך למרות שיש גורמים ביולוגיים בבסיס ההפרעה, לא מדובר במצב רפואי שנובע ממקור ביולוגי ברור, ולכן OCD נחשבת הפרעה נפשית ולא מחלת נפש.

עד כמה המחלה שכיחה?

OCD היא הפרעה נפשית שממנה סובלים כ-2%-3% מהאוכלוסייה, וגברים ונשים סובלים ממנה בשכיחות דומה למדי. עם זאת, תסמינים של חשיבה טורדנית והתנהגות כפייתית שקיימים ברמה מסוימת אבל לא ברמה של הפרעה מלאה, שכיחים הרבה יותר. הרבה פעמים ההפרעה מופיעה כבר בגיל הילדות וההתבגרות, אך היא יכולה להופיע בכל גיל. יש חשיבות לגילוי מוקדם של התסמינים והמצוקה, כדי לסייע לאדם להגיע לטיפול במהרה, וכך גם להחלים מההפרעה מהר יותר.

על "דואר זבל" ומנגנוני מחשבה

מחקרים מלמדים שלאנשים רבים יש מחשבות טורדניות שאינן בהכרח הגיוניות, בדיוק כמו שיש לאנשים עם OCD. רוב האנשים פשוט מתעלמים מהמחשבות האלה, לא מייחסים להן חשיבות וסביר שגם לא יזכרו אותן בכלל. אבל הסובלים מ-OCD נחרדים ממחשבות אלה, מתחילים לנתח אותן שוב ושוב ומנסים להילחם בהן, דבר שדווקא מגביר את העיסוק בהן ואת הופעתן. זה קצת כמו "דואר זבל" במייל שלנו. כולנו מקבלים לתיבת הדואר האלקטרוני המון הודעות "דואר זבל". רובנו מתעלמים מהן או מוחקים אותן. אבל אנשים עם OCD לא מצליחים להתעלם מהן. הם לא יכולים להכיל את הספק שאולי להודעה הזאת יש משמעות. במילים אחרות, השוני הוא לא המחשבות המוזרות, אלא המחשבות על המחשבות האלה, או חשיבות היתר שמייחסים לאותן מחשבות.

מפחד ממחלות ועד הצורך לאגור דברים: אלו הסימנים שיכולים לעורר חשד שמדובר ב-OCD

    • מחשבות מטרידות ומנקרות שמרגישות זרות או לא מתאימות לכל מה שאותו אדם בדרך כלל מאמין בו
    • צורך לחזור שוב ושוב על אותן פעולות, למרות שברור שמדובר בחזרות מיותרות לגמרי
    • צורך להקפיד על סדר מסוים בכל מה שעושים ותחושת לחץ או אי-נוחות כשהדברים משתבשים
    • קושי לעמוד בספק או בחוסר ודאות
    • נטייה לפרפקציוניזם ולצורך שהכל יהיה "כמו שצריך"

 

אם מדובר בסימן אחד או שניים שאיתם האדם חי בשלום, ללא הפרעה לאיכות החיים שלו או של סביבתו - סביר להניח שלא מדובר בהפרעה. מצד שני, אם התסמינים משתלטים על החיים ופוגעים בתפקוד היומיומי שלו או של הקרובים לו - מומלץ לפנות לאבחון.

מהן קטגוריות התסמינים הנפוצות?

אפשר לחלק את תוכני המחשבות הטורדניות לכמה קטגוריות עיקריות - אצל חלק מהמאובחנים יהיה ביטוי לסוג תכנים עיקרי אחד, ואצל אחרים יכול להיות שילוב של כמה סוגים יחד. אלו קטגוריות שכיחות, אך ההפרעה יכולה להתבטא גם בתכנים נוספים. בנוסף, למרות העובדה שהעיסוק החשיבתי מוביל לטקסים ספציפיים, הטקסים האלו יכולים להשתנות מאדם לאדם.

 

    • מחשבות סביב ניקיון או לכלוך - במקרה זה הטקסים הכפייתיים יהיו קשורים בניקיון, כמו שטיפה אובססיבית של הידיים.
    • מחשבות סביב סדר וארגון - התעסקות בסדר של דברים או בצורך לבצע אותם באופן פרפקציוניסטי. גם במקרה זה, הטקסים הקומפולסיביים יהיו פעמים רבות קשורים בניהול רשימות, ארגון לפי שיטות קפדניות ועוד.
    • מחשבות על אסון או טרגדיה - המחשבות האובססיביות במקרה זה קשורות בחרדה שאסון גדול כמו שריפה או תאונה עלול להתרחש כתוצאה מחוסר זהירות. ההתנהגויות במקרה זה יהיו לדוגמה, לבדוק שוב ושוב שהגז או התנור כבויים, או טקסים חזרתיים אחרים.
    • מחשבות על מין ואלימות - המחשבות במקרה זה יהיו קשורות בהתנהגות שאינה תואמת את ערכי המוסר המקובלים ויעוררו לרוב תחושות סלידה ופחד פנימיות.
    • ספקנות וצורך באישורים מהסביבה - תחושה חזקה של ספק וחוסר ודאות, באופן שמקשה על ההתנהלות היומיומית, בעיקר בכל מה שקשור בקבלת החלטות, קטנות או גדולות.
    • ספקנות בנוגע לתפילות וטקסי דת שונים - התעסקות חוזרת בטקסי דת שונים, האם התפללתי בכוונה מלאה, האם ערכתי באופן מלא לגמרי טקסי דת שונים. המחשבות הללו מעוררות חרדה מההשלכות של היעדר כוונה בטקסים או אם הם אינם מושלמים.
    • ספקות לגבי יחסים - עיסוק מתמשך בשאלות כמו: האם בן הזוג שלי ראוי, האם בחרתי בו בצדק, האם אני אוהב אותו או נמשך אליו מספיק. הטקסים במקרה זה יכולים להיות שאלות חוזרות של האדם לקרובים אליו או לבן זוגו, על הזוגיות, או חיפוש מידע על השאלות האלה בכל מיני מקומות.

מהם הגורמים להפרעת OCD?

לא ניתן להצביע בוודאות על הגורמים המעורבים בהיווצרות ההפרעה, אולם לרוב מייחסים זאת לשלושה גורמים עיקריים:

 

    • גורמים ביולוגיים - יעילותם של טיפולים תרופתיים, כמו גם מחקרים גנטיים ומחקרי הדמיה מוחית, מצביעים על כך שגורמים ביולוגיים מגבירים נטייה של האדם ללקות בהפרעה. בכללם מדובר בפעילות ייחודית באזור הortico-striato-thalamo-cortical : CSTC במוח, ולאבנורמליות בנוירוטרנסמיטר סרטונין. בנוסף, נראה כי תפקודים הורמונליים שונים משפיעים אף הם על ההפרעה. גם לגנטיקה יש תפקיד מרכזי, שכן נמצא שלסובלים מ-OCD יש לעיתים קרובות בני משפחה עם הפרעה דומה או כאלה הסובלים מהפרעות חרדה או טיקים.
    • גורמים חשיבתיים ואישיותיים - לאנשים הסובלים מ-OCD יש מאפיינים שונים של חשיבה ושל אישיות. יש להם נטייה לייחס חשיבות יתר למחשבות, הם מתקשים להפריד בין מחשבה לאמונה, והם משוכנעים שמחשבה יכולה לחולל מציאות. הם מאמינים שיש להם כוחות להשפיע על העולם לשלילה ולחיוב, יש להם קושי לשאת אי-ודאות, להיות במצב של חוסר ביטחון או חוסר ידיעה, ונטייה לפרפקציוניזם ולחיפוש אחר פתרון מושלם לבעיות.
    • גורמים התנהגותיים - הגישות ההתנהגותיות רואות בהפרעה תוצר של למידה לא יעילה. במקרה של אובססיות, נוצרת התניה קלאסית שבה האדם מקשר בין גירוי ניטרלי לתחושות חרדה ואי-נוחות. הטקסים הכפייתיים נוצרים כשהאדם לומד לקשר בין פעולה או מחשבה מסוימת ובין הקלה בחרדה שמעוררת המחשבה האובססיבית.
    • גורמים משפחתיים - דפוסי התנהגות הנלמדים בבית שבו האדם גדל והתחנך.
    • גורמי דחק ולחץ - אירועי דחק ולחץ שונים יכולים לעורר ולהגביר נטייה ראשונית להפרעה. נוכח רמת דחק, אנשים נוטים להשתמש במנגנונים שמסייעים להם בדרך כלל. לעיתים כשלאדם הייתה נטייה ראשונית לחשיבה טורדנית, היא יכולה להיות מועצמת ולגרום לפריצת ההפרעה לאחר הטראומה. בנוסף, תקופות דחק ולחץ משפיעות על תפקודי הנוירוטרנסמיטרים במוח, וגם הן עלולות להשפיע על פריצת ההפרעה.

כיצד מאבחנים OCD?

אבחון ההפרעה מתבצע בדרך כלל על ידי פסיכיאטרים או פסיכולוגים קליניים, אך אבחון ראשוני יכול להיות גם ע"י רופא משפחה. האבחון נעשה באמצעות ריאיון קליני מובנה והערכת תסמינים, כמו גם כלל ההיסטוריה הנפשית של האדם. לעיתים המאבחן יכלול גם שאלונים לדיווח עצמי, ואצל ילדים גם שאלונים לדיווח הורי, שבוחנים את מידת התסמינים השונים ואת חומרתם.

 

מה כולל הריאיון?

 

    • בחינה מקיפה של התסמינים האובססיביים והכפייתיים - אופיים, טיבם, ומשך התסמינים (מתי התחילו? כמה זמן ביממה מושקע בהם?). לעיתים ישולבו גם שאלונים לדיווח עצמי, שיבחנו אף הם את התסמינים השונים ואת מידת המצוקה הנגרמת לאדם.
    • השפעת ההפרעה על התפקוד היומיומי של האדם, ומידת המצוקה הנגרמת לו.
    • אנמנזה - לקיחת היסטוריה נפשית וההתפתחותית, קורות חיים והיסטוריה משפחתית של הפרעות נפשיות.
    • בחינת תסמינים נוספים שהאדם עלול לסבול מהם, כדי לאפשר אבחנה מבדלת בין אבחנה זו להפרעות אחרות.
    • לעיתים ייבדקו גם תסמינים גופניים שונים, כדי לבחון השפעות גופניות על מצבו הנפשי של האדם.
    • לאחר סיום ההערכה, המטפל יכול לבצע אבחנה ואבחנה מבדלת (להחליט מאיזו הפרעה סובל האדם), ולהציע תוכנית טיפול מתאימה, שיכולה לכלול טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), תרופות, או שילוב של שניהם.

הבשורה הטובה: יש טיפולים יעילים

המטרה בטיפול בהפרעת OCD היא לאפשר למטופל ללמוד לחיות עם הספק בלי לעשות פעולות לא הכרחיות שמנסות להשיג ודאות של 100%. נמצא כי הטיפול היעיל ביותר הוא שילוב של טיפול תרופתי עם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי.

חשוב לזכור שככל שהטיפול מתחיל סמוך יותר להופעת התסמינים, כך הטיפול יהיה יעיל ומהיר יותר. לכן יש חשיבות לפנות לטיפול במהרה, לשוחח בכנות עם המטפל, ולהסתייע בטכניקות הנלמדות בטיפול.

 

סוגי הטיפולים:

 

    • טיפול פסיכולוגי בשיטה קוגניטיבית־התנהגותית (CBT) - טיפול המבוסס על חשיפה של המטופל לגירויים מעוררי חרדה ואימון שלו להילחם במחשבות ולא להיכנע להן. במסגרת הטיפול, מאבחנים בשלב ראשון את סוגי המחשבות והטקסים, ואז מתחילים בהדרגה ללמד אותו להתרגל למחשבות בלי לבצע את הפעולות הנובעות מהן. טכניקה זו נקראת חשיפה ומניעת תגובה (Exposure and Response Prevention - ERP). בדרך זו המטופל לומד בהדרגה כי היעדר התגובה הכפייתית לא הובילה לתרחישים הרעים שהמחשבות הטורדניות "ניבאו", רמת החרדה שלו יורדת, והוא מתחיל להתרגל לחיות לצד המחשבות בלי להיכנע להן. ברגע שהמטופל נגמל בהדרגה מביצוע אותן פעולות כפייתיות, איכות החיים שלו משתפרת משמעותית. למעשה, מחקרים מראים ש-75% מהמטופלים מדווחים על שיפור בינוני עד טוב מאוד בתסמינים שלהם. חשוב לדעת שפעמים רבות יש חרדה וקושי רב בתחילת הטיפול, אך חשוב מאוד לשתף פעולה עם הטיפול והמטפל, כדי שהטיפול יהיה יעיל.
    • טיפול תרופתי - מחקרים מלמדים שאצל יותר מ-60% מהמטופלים חל שיפור בעזרת תרופות. הטיפול התרופתי לרוב יהיה תרופות מקבוצת ה-SSRI (תרופות המעכבות את ספיגת הסרטונין לרצפטורים הייעודיים לכך במוח). מטרת הטיפול היא להקטין את החרדה המציפה שעולה סביב התכנים הטורדניים וגם כחלק מהמנגנון להפחית את עומס המחשבות. בדרך כלל יש צורך במינונים גבוהים יחסית, ולפעמים צריך להוסיף טיפול משלים בתכשירים נוספים כמו אנטי-פסיכוטיים במינון נמוך כדי להשתלט על החלק של עומס המחשבות. פעמים רבות הטיפול התרופתי מסייע, אך אינו מספק, ובכל מקרה התסמינים יחזרו עם הפסקת התרופות. לפיכך אין לוותר על טיפול פסיכולוגי נלווה.
    • טיפול משולב פסיכולוגי ותרופתי - פעמים רבות השילוב בין טיפול תרופתי לפסיכולוגי הוא השילוב שמסייע יותר מכול לטיפול בהפרעה.

האם אפשר להחלים מ-OCD?

טיפול בהפרעה יכול לסייע מאוד להעלמות התסמינים ולהחלמה. החלמה מלאה מההפרעה בהחלט אפשרית. אצל חלק מהאנשים הטיפול מוביל להפסקה מוחלטת של התסמינים ולהחלמה מלאה, אצל אחרים להפחתה משמעותית שלהם, ואצל אחרים התסמינים יכולים לרדת באופן מסוים אך לא להיעלם לגמרי. עם זאת, יש מקרים שבהם התסמינים לא חולפים למרות הטיפול. גם אצל אלו שנעזרו בטיפול, תיתכן בהמשך החיים עלייה נוספת בתסמינים, לרוב בתקופות מתח או הסתגלות. במקרה זה רצוי מאוד לחזור לטיפול, או לפעול על פי הטכניקות שנלמדו בטיפול, עם הישנות התסמינים, לשיפור במצב.

 

חשוב לזכור ולדעת - פעמים רבות האדם דוחה את הפנייה לטיפול בגלל תחושות של מבוכה ובושה, או כי הוא לא מודע מספיק לקשיים שלו ולא מכיר בהם. המחקרים הרפואיים מראים שככל שהפנייה לטיפול היא מהירה יותר וקרובה יותר לתחילת התסמינים, וככל שהאדם משתף בתחושות ובקשיים שלו, ומשתף פעולה באופן מלא יותר עם הטכניקות הנלמדות בטיפול, כך יעילות הטיפול וסיכויי ההחלמה גבוהים יותר.