הריון עם תאומים ושלישיות - סיבוכים

הריון מרובה עוברים מוגדר כהריון בסיכון גבוה המחייב מעקב צמוד. עקב השכיחות הגבוהה של בעיות וסיבוכים המתעוררים בהריונות אלו, בשיעור של פי 2-5 בהשוואה להריון של עובר יחיד, על האישה ההרה להיות במעקב אולטרא סאונד לפחות אחת לחודש.

מאחר שבהריון מסוג זה המעמסה על הגוף גדולה במיוחד, תופעות האופייניות להריון רגיל נוטות להתעצם. מדובר על בחילה והקאה, עייפות מוגברת, דליות וורידים ברגליים, בצקת, טחורים, צרבת, קשיי נשימה ואף כאב בגב התחתון.

סיבוכי הריון שכיחים במהלך הריון מרובה עוברים עלולים לכלול יתר לחץ דם, זיהום בדרכי השתן, עליה ניכרת במשקל, סרבול תנועתי בשל גודל הבטן, ריבוי מי שפיר, אנמיה (מחסור בברזל), דימום, היפרדות שליה וצירים מוקדמים. כמו כן עלולים להתלוות סיבוכים של רעלת הריון, סוכרת הריון ושיעור גבוה של ניתוחים קיסריים.

מעקב הריון צמוד וקפדני יטפל בתופעות אלו. נשים הנמצאות בסיכון תידרשנה להרבות במנוחה, כדי להצליח 'למשוך' את ההריון לפחות עד לשבוע ה- 37.

הפרעות התפתחותיות וכרומוזומליות

עלול להיות מצב שבו עובר אחד אינו מתפתח כיאות, ולכן יש צורך במעקב אולטרא סאונד תכוף.

בהריונות של תאומים קיים סיכון מוגבר להפרעות כרומוזומליות ומומים מולדים אצל העובר. לפיכך קיימת חשיבות גבוהה לביצוע בדיקת שקיפות עורפית בהריונות אלו, בהם האבחון על פי סמנים ביוכימיים בדם האם (בדיקת חלבון עוברי) מדויק פחות. כמו כן, יש צורך בסריקת מערכות מדוקדקת ומורחבת, ולעתים אף אקו לב עוברי.

צירים מוקדמים

שכיחותם של צירים מוקדמים גבוהה יחסית בהריונות מרובי עוברים. יש להיות ערים לסימנים המרמזים על הופעת צירים מוקדמים, ולהתייחס לכל כאב חד או חשוד בבטן. סימנים לצירים מוקדמים כוללים:

• כאב בגב התחתון.
• שלשול.
• התכווצויות בבטן.
• לחץ באגן.

לידה מוקדמת

זהו הסיבוך השכיח ביותר. כ- 50% מההריונות של תאומים יסתיימו לפני שבוע 36, וחלקם אף יסתיימו בשבועות מוקדמים יותר, אגב לידת פגים. פג הוא יילוד שנולד לפני שבוע 37, ובמשקל לידה נמוך מ- 2.5 קילוגרם. שכיחות לידת פגים בהריון של תאומים עומדת על כ- 40%.

כ- 10-15% מהתאומים ייוולדו לפני שבוע 32, ואילו כ- 5-7% מהריונות התאומים יסתיימו לפני שבוע 28 (פי עשרה בהשוואה להריונות של עובר יחיד). בלידה המתרחשת בשלב כה מוקדם של ההריון עלולים להיוולד פגים בעלי נכות קשה.

טרם נמצא טיפול יעיל למניעת לידה מוקדמת, אך מעקב תכוף אחר אורכו של צוואר הרחם עשוי לסייע במניעה. אם אובחנה התקצרות או הופיעו צירים מוקדמים, יומלץ על מנוחה מרובה. במידת הצורך, אם הצירים מתגברים והצוואר ממשיך להתקצר, יינתן במסגרת אשפוז טיפול תרופתי לעצירת הצירים.

תאומים זהים החולקים את שק מי השפיר

בהריונות של תאומים זהים החולקים שק מי שפיר יחיד ללא מחיצה (עוברים 'מונואמניוטים', מונו=יחיד, אמניו=שק מי השפיר) קיימת סכנה של כריכת חבל הטבור של עובר אחד על העובר השני (צניחת חבל הטבור), ופגיעה באספקת הדם התקינה.

על מנת למנוע סיבוך זה, מקובל לאשפז נשים עם תאומים מונואמניוטים החל מהשבוע ה- 26 להריון, לצורך ניטור ובדיקת אולטרא סאונד יומית וליילדן בשבוע 32. גישה זו משפרת באופן משמעותי את סיכויי ההריון להסתיים בלידת תינוקות בריאים.